שלום כולן,
לאחר כמה ימים ללא תקשורת ,חוזרת לעדכן...
היו כמה ימים מאד מאד עמוסים.
זה התחיל ביום חמישי שעמית נסע לעיר ונשארתי עם רונה בבית.
החלטתי להיות אישה עצמאית ולא תלותית ולקחת את האוטו לסידורים.
כיוון שכולכן יודעות שיש לי כישורי נהיגה ברוכים, ביקשתי מעמית שיוציא את האוטו מהחניה כי הכל היה קרחי ומחליק.
הוא כמובן אמר שזה שטויות ומיהר לצאת לדרכו למרות הפצרותי.וראו זה פלא,אחרי שהכל היה כבר מוכן לתזוזה וכולי מלאת אנרגיות של עשיה ומכוונות מטרה לעשות קניות לשבת ....
נתקעתי עם האוטו באמצע הר של קרח .שאפילו אסקימוסי לא היה נחלץ ממנו.
בואו נגיד ששאגות הנהי והבכי שהגיעו אחרי שניסיתי לחלץ את עצמי בעזרת המגרפת שלג המפגרת וצעקות ה"רוצה הביתה"היו מאד מרשימות.
דרך אגב, אני עדיין רוצה הביתה.
אבל אחרי הסאגה הזו החלטתי לא להישבר,ובעזרת 10 הדולר שהיו לי בארנק צעדתי לבית ספר ברגל לקחת את ליה ואז חזרתי איתה במונית למרכז המסחרי ו"עשינו סופר"לשבת.
היא היתה מקסימה ועשינו יחד את כל הקניות,ובסוף ארגנו "משלוחה".
בקיצור כשאין ברירה חייבים לעזור לעצמך...
ביום שישי אבא שלי נחת בניו יורק לקחנו את הבנות לבית ספר ונסענו לעיר יחד עם רונה.
עמית הוריד אותנו בסוהו וניסה למצוא חניה ,אחרי 10 דקות בערך המורה של ליה"מורה נידין"(יש לבטא בהגה אמריקאית כבדה) התקשרה ואמרה שהיא משתעלת(אוי ואבוי)ממש דגנית..
ואז עמית עשה אחורה פנה ונסע חזרה הביתה.
אנחנו נשארנו בעיר והלכנו למוזאון החדש בסוהו .היתה תערוכה מאד מעניינת של צייר אמריקאי בשם קונדו.
רונה התענינה במיוחד באיך אפשר להרוס יצירות שעולות מיליוני דולרים....
הגענו חזרה הביתה לארגונים האחרונים של שבת.לסיים להכין את קדרת העוף(המתכון באדיבות רויטל)שיצאה פצצה!!!למרות שעדיין אין לי פפריקה.
שבת היתה רגועה וקפואה.עמית ניסה לצאת עם הבנות מהבית, אבל הם חזרו אחרי 5 דקות רטובים וקרחונים.
ליה כבר ביקשה לחזור הביתה לישראל ולרדת לגינה עם החברים.
למוצ"ש היו לנו כרטיסים להופעה בעיר.אני תיכננתי להשאר ביביסיטר ולעבוד קצת, אבל אבא שלי ועמית התעקשו שאני אצא"כמה פעמיים אבא שלך יהיה פה"?
הינו במופע מוטרף ומדליק באיזה מועדון בדאון טאון,כשתבואו -חייבים ללכת לזה...
ואח"כ יצאנו לאכול במסעדה איטלקית חמודה בווילג.
הבנות עוד לא מצליחות לישון פה כמו שצריך אז עוד יש לנו לילות מלאי פעילות.ולא מהסוג הרצוי...כך שבמהלך היום אנחנו די הרוגים.
ביום ראשון נסענו לעיר.עם ההורים שלי ופגשנו את יעל,אבל כנראה שנצטרך למצוא לנו איזו פעילות שמתאימה יותר לילדים חוץ מלהסתובב בחנויות השדרה ה5.
כי אחרי החנות של הלגו הן די התיאשו.
זהו ,היום יום שני.אתמול בערב אמא שלי חזרה לישראל בדרמה קורעת לב. בסגנון מרקו ,בסצנת הפרדה באוניה על הרציף...
אבל הבוקר זהו תחילתו של עידן חדש
שבו אני צריכה ללמוד איך לטגן שניצלים ולהכין קציצות.למרות שיש מצב שפשוט יאכלו פה לצהריים קדרות עוף ובף בורגון באופן סדיר.
חברותי למבחן ,עוד אין תשובות?
לאחר כמה ימים ללא תקשורת ,חוזרת לעדכן...
היו כמה ימים מאד מאד עמוסים.
זה התחיל ביום חמישי שעמית נסע לעיר ונשארתי עם רונה בבית.
החלטתי להיות אישה עצמאית ולא תלותית ולקחת את האוטו לסידורים.
כיוון שכולכן יודעות שיש לי כישורי נהיגה ברוכים, ביקשתי מעמית שיוציא את האוטו מהחניה כי הכל היה קרחי ומחליק.
הוא כמובן אמר שזה שטויות ומיהר לצאת לדרכו למרות הפצרותי.וראו זה פלא,אחרי שהכל היה כבר מוכן לתזוזה וכולי מלאת אנרגיות של עשיה ומכוונות מטרה לעשות קניות לשבת ....
נתקעתי עם האוטו באמצע הר של קרח .שאפילו אסקימוסי לא היה נחלץ ממנו.
בואו נגיד ששאגות הנהי והבכי שהגיעו אחרי שניסיתי לחלץ את עצמי בעזרת המגרפת שלג המפגרת וצעקות ה"רוצה הביתה"היו מאד מרשימות.
דרך אגב, אני עדיין רוצה הביתה.
אבל אחרי הסאגה הזו החלטתי לא להישבר,ובעזרת 10 הדולר שהיו לי בארנק צעדתי לבית ספר ברגל לקחת את ליה ואז חזרתי איתה במונית למרכז המסחרי ו"עשינו סופר"לשבת.
היא היתה מקסימה ועשינו יחד את כל הקניות,ובסוף ארגנו "משלוחה".
בקיצור כשאין ברירה חייבים לעזור לעצמך...
ביום שישי אבא שלי נחת בניו יורק לקחנו את הבנות לבית ספר ונסענו לעיר יחד עם רונה.
עמית הוריד אותנו בסוהו וניסה למצוא חניה ,אחרי 10 דקות בערך המורה של ליה"מורה נידין"(יש לבטא בהגה אמריקאית כבדה) התקשרה ואמרה שהיא משתעלת(אוי ואבוי)ממש דגנית..
ואז עמית עשה אחורה פנה ונסע חזרה הביתה.
אנחנו נשארנו בעיר והלכנו למוזאון החדש בסוהו .היתה תערוכה מאד מעניינת של צייר אמריקאי בשם קונדו.
רונה התענינה במיוחד באיך אפשר להרוס יצירות שעולות מיליוני דולרים....
הגענו חזרה הביתה לארגונים האחרונים של שבת.לסיים להכין את קדרת העוף(המתכון באדיבות רויטל)שיצאה פצצה!!!למרות שעדיין אין לי פפריקה.
שבת היתה רגועה וקפואה.עמית ניסה לצאת עם הבנות מהבית, אבל הם חזרו אחרי 5 דקות רטובים וקרחונים.
ליה כבר ביקשה לחזור הביתה לישראל ולרדת לגינה עם החברים.
למוצ"ש היו לנו כרטיסים להופעה בעיר.אני תיכננתי להשאר ביביסיטר ולעבוד קצת, אבל אבא שלי ועמית התעקשו שאני אצא"כמה פעמיים אבא שלך יהיה פה"?
הינו במופע מוטרף ומדליק באיזה מועדון בדאון טאון,כשתבואו -חייבים ללכת לזה...
ואח"כ יצאנו לאכול במסעדה איטלקית חמודה בווילג.
הבנות עוד לא מצליחות לישון פה כמו שצריך אז עוד יש לנו לילות מלאי פעילות.ולא מהסוג הרצוי...כך שבמהלך היום אנחנו די הרוגים.
ביום ראשון נסענו לעיר.עם ההורים שלי ופגשנו את יעל,אבל כנראה שנצטרך למצוא לנו איזו פעילות שמתאימה יותר לילדים חוץ מלהסתובב בחנויות השדרה ה5.
כי אחרי החנות של הלגו הן די התיאשו.
זהו ,היום יום שני.אתמול בערב אמא שלי חזרה לישראל בדרמה קורעת לב. בסגנון מרקו ,בסצנת הפרדה באוניה על הרציף...
אבל הבוקר זהו תחילתו של עידן חדש
שבו אני צריכה ללמוד איך לטגן שניצלים ולהכין קציצות.למרות שיש מצב שפשוט יאכלו פה לצהריים קדרות עוף ובף בורגון באופן סדיר.
חברותי למבחן ,עוד אין תשובות?
ביי בנתיים
עמית נשבע לי שהיום יהיה אינטרנט!!!
אשתדל ליצור עידכונים יותר רציפים
איך בבית?
נשיקות
הילה
עמית נשבע לי שהיום יהיה אינטרנט!!!
אשתדל ליצור עידכונים יותר רציפים
איך בבית?
נשיקות
הילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה