יום ראשון, 29 בדצמבר 2013

חגיגת החורף

הי כולן,
איזה כיף כשאמא שלי באה לבקר. מעבר לזה שהבנות נהנות מזמן איכות אמיתי עם סבתא ,אני מקבלת את אמא שלי לעצמי לשבוע. אנחנו מסתובבות יחד ברחובות המקושטים לכבוד החגים שלא שלנו, צוחקות ובוכות, נכנסות לתאי המדידה הענקיים בבלומינגדילס ונקרעות מהשמלות ההזויות שלא עולות עלינו. באיזו סיטואציה אחרת בחיים הינו יכולות לקבל הזדמנות כזו? אז הנה, מצאתי עוד נקודה חיובית בלגור רחוק בניו יורק!  
 
החורף לוהט בניו יורק, כמו בכל השנה העיר מתכסה בחגיגיות. הפורטרט של קריסמס הוא תמיד באדום, ירוק וזהב ובאיזשהו שלב גם בלי לרצות מתחילים לזמזם את המוזיקה הקליטה שמקדמת את השנה החדשה.  האמריקאים מצליחים לעטוף את הכל ברוח החג הממוסחררת,המציקה והנעימה בו זמנית. מאחורי הכניסות לחנויות מתבשל סיידר חם (בשביל הריח) ובכל מקום  מתנגנים שירי החג.
 
 
 בסצנת האומנות, תמיד קורה פה משהו  אבל אולי בגלל תקופת החגים וריבוי התיירים... עכשיו פורה במיוחד.
אני משתדלת לעקוב אחרי מה שמתרחש ועדיין לא מצליחה להגיע להכל. אבל בעקבות הביקור של אמא שלי,שלמזלי יש לנו תחום עניין משותף היה לנו שבוע קצת אינטנסיבי של תערוכות מעניינות. אז הנה זה בא, סיכומון קצר למי שמגיע ומעוניין לעשות הרבה או חלק מהסחרור היצירתי הזה. 
 
מוזאון מטרופוליטן- אי אפשר (ואל תנסו) לצלוח את כל המוזאון הזה ביום אחד. אני תמיד ממליצה למי שמגיע בפעם הראשונה ללכת לסיור מודרך של שעה שעובר בין כמה מהמוצגים החשובים במוזאון (חינם עם כרטיס כניסה למוזאון)-תקראו את האותיות הקטנות במחירון.... אנחנו הגענו לראות תערוכה קטנה של הצלמת ג׳וליה מרגרט קמרון. קמרון צילמה פורטרטים רגשיים, של הקרובים שלה ושל אנשי האצולה האנגלית. היא מצליחה לחדור דרך המעטפת של המצולמים ולחשוף משהו מיסטי ואל זמני. היא קיבלה את המצלמה הראשונה שלה כמתנת יומהולדת בגיל 48 והפכה לאחת הצלמות החשובות בתקופתה. למי שמתעניין בצילום זו תערוכה שווה שגם מוצגות בה תמונות נדירות של קמרון. 
אחרי המט תלכו להתחמם ב״קפה סברסקי״ ב neue galleries ברחוב 86.   

מומה- במומה תמיד עמוס והמוני (חוץ מבין 9:00- 10:00 זמן הצפיה למנויים, אם אתם מגיעים כמה פעמיים בשנה שווה להיות מנויים),כי מי שמגיע והולך רק למוזאון אחד-תמיד ילך למומה. האמת שאם היתי מגיעה בתקופה הזו זאת לא היתה הבחירה הראשונה שלי. ראינו את מגריט וIsa genzken ,תערוכה גדולה מאד ומעניינת לאומנית שחיה ופועלת בקו שבין גרמניה וארה״ב. באופן אישי אהבתי מאד את העבודות המוקדמות שלה שעוסקות בליריות של החומר ובחשיפה של חומריות שבדרך כלל חבויה. גם כיף לראות את הפער בין התעוזה וטרוף מול הדיוק והאנליטיות בעבודות והתקופות השונות.
הגלריות בסוהו- כל הגלריות בהמלצת עופרי כנעני. שכבר כתבתי על הסיורים שלה בעבר ואם אתם נמצאים בזמן שהיא מעבירה סיור,תלכו!
אז נתחיל בתערוכה שכנראה לא תראו-גלריה David zwirner מציגים את חדר המראות של  Kusama Yoyoi (איך מתרגמים את זה לעיברית?!) .אנחנו הגענו ב9:30 וכבר היה תור של 3 שעות. ניגשתי לבחורה שהיתה ראשונה בתור שסיפרה שהיא מחכה בכפור מ7 בבוקר,זאת הקרבה!
אבל יש מספיק מה לראות גם אם לא מוכנים להרפתקה הזו. 
התחנה הבאה Gagosian Gallery יש שני מיקומים ברחוב 21 ו24 ובשניהם מוצגים פסלים עצומים ומהממים של Richard Serra. 
עוד  שתי גלריות ברחוב 21. Gladstone Gallery מציגים עבודות של Cyprien Gaillard,חלקי דחפורים ענקיים שעוד רגע בולעים אותך לתוכם מוחזקים ע״י אבן אוניקס רכה שלא מסוגלת להחזיק את המשקל והמפלצתיות שלהם. המכונות נראות קצת מצחיקות, כמו כפות רגליים של מפלצות שנחתו בסטריליות של צלסי. 
ב Tanya Bonakdar תערוכה עדינה ומדיטטיבית של Sandra Cinto.
 
ברחוב 24:Matthew Marks Gallery מציגים עבודות גרפיט של האמן Brice Marden.
וב Bruce Silverstein יש צילומים מעניינים של ריקוד בתנועה של האומנית היפנית Shinichi Maruyama. 
מצרפת תמונות של הפסלים של KAWS מגלריה Mary Boone התערוכה כבר נסגרה בנתיים.
בדרך כלל מחלקים דפי הסבר בכניסה לגלריה שאפשר לקחת ולעיין בהם. 
מעבר לאלו הכי כיף לשוטט ולהציץ לתוך הגלריות ולהישאב למקומות שאתם נמשכים אליהם, ככה מתגלים דברים מעוררי השראה.   
ואחר כך יש אין סוף אפשריות לקפה ולצהריים בצלסי מרקט ואם לא קר תעלו להיי-ליין. 
בפריק קולקשן מוצגת ״נערה עם עגיל פנינה״ ועוד כמה עבודות מרהיבות של רמברנדט ושל Carel fabritius. אחת התערוכות הקסומות שראיתי בזמן האחרון. העבודות של ורמייר זוהרות באור פנימי מיוחד והחלל של הפריק  הוא תמיד צעד לתוך עולם אחר. תערוכה קטנה, אפשר אחריה לסייר ברחבי הבניין המרהיב הזה והאוצרות שבו. 
 
במוזאון היהודי מציגים תערוכה מקיפה וערוכה היטב של שאגל. התערוכה מאד מרגשת בעיני,כמות כזו גדולה של עבודות שמסודרת באופן כרונולוגי עם הסברים ברורים ועניינים.גם למי שחושב שהוא כבר מכיר את שאגל.. התערוכה  הזו מתאימה גם למי שיש רמת טולרנטיות נמוכה למוזאונים. בתור בונוס בקומת הקרקע מוצגת תערוכה של אומן הקומיקס ארט שפיגלמן, עצוב כמה שזה מצחיק. 
המוזאון היהודי מאד ידידותי למשפחות וביום ראשון היתה סדנת יצירה בעקבות שאגל, שעת סיפור וקונצרט. 
 
אמא שלי מאד אוהבת את הMAD המוזאון לאומנות ועיצוב בקולומבוס סירקל. מוצגת שם עכשיו תערוכה על הדפסה בתלת מימד ובמעבדה במוזאון סורקים אותך ואפשר להזמין הדפסה קטנה בצבע של הסריקה,די משעשע. ואפשר לעלות למסעדה בקומה העליונה לראות את כל הפארק מלמעלה. 
גם בויטני יש כמה תערוכות מעניינות. אני נהנית במיוחד מהסרט התלוי של T.J.Wilcox ומה תערוכה שמוקדשת לרוברט אינדיאנה. 
בטח יש עוד המון,מיליון דברים שאנחנו לא הספקנו לראות,אשמח להמלצות...
 
כדי לשמור על המסורת של הופעה בברקלי סנטר בברוקלין היתה גם הופעה אחת מ ט ו ר פ ת של ביונסה . ומחול של אלווין איילי שאני ממליצה  עליו בחום.

חורף חם
 
 


יום שלישי, 10 בדצמבר 2013

הודוכה

הכפור הגדול מתקרב בצעדי ענק, לפני שבוע ירד גשם ארוך ומסיבי ששטף את היופי של השלכת והשאיר אותנו עם העצים הכמעט ערומים. ממש מרגישים איך לאט לאט החורף מגלגל את עצמו לעברינו. כמו תמיד בסינכרון מושלם עם הקור מגיעה תקופת החגים המחממת ...
  
השנה בצירוף מיקרים נדיר יצא שחוגגים את חנוכה וחג ההודיה יחד. הבנות חזרו עם צרופי שמות מצחיקים מבית הספר:thanksgivingka, Turkyka,light giving אבל לדעתי המוצלח ביותר הוא הודו-כה.

 
כקנה מידה חג ההודיה הוא בעצם ליל הסדר האמריקאי. הכתבות על סל הקניות הזול ביותר ומי ישב ליד דודה שרה בשולחן מילאו את כל העיתונים. מבחינת התוכן במקום לקרוא בהגדה ולבזבז זמן בלהפעיל תאי מוח צופים יחד במשחק  פוטבול.
אני פשוט נהנת מאתגר ההודו, מהקריאה של עשרות המתכונים שאני לא מכירה במרתה סטוארט אהובתי ומכך שפלטת הצבעים השולטת היא תמיד קצת דהויה ומהולה באור רך.

 
ההודוכה אחרי 4 שעות בתנור
 
החלטתי להכין את כל המתכונים המסורתים של חג ההודיה וכיוון שממילא האוכל האמריקאי ספוג שמן זה גם התאים לחנוכה ולקינוח כמובן שהיו סופגניות ...
חסל סדר הודו-כה כהלכתו...
 
 הסופגניות תופחות לאט לאט...
 

הסופגניה השלישית , למחרת ההודו הלכנו לקרקס במרכז לינקולן
כבר בבגדי חורף  וכל האביזרים...קרררררר

יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

אוצר של יומהולדת

אומרים ש40 הוא ה30 החדש או אולי ה20? אני חושבת ש40 הוא כנראה 40 כמו שהוא תמיד היה ויהיה -המעבר המוחלט לעולם של המבוגרים.
בתור ילדה אני זוכרת את יום ההולדת ה40 של אבא שלי. את המסיבה הגדולה מהרגיל  ואת כל החברים "הזקנים" שלו שהגיעו אליה.

 
חגגנו יום הולדת לאיתי (שם בדוי:-) בראשון בצהריים כולם הפקידו את הקטנטנים שלהם בידי ביביסיטר שהוזמנה מראש  כחלק מההפקה (בערך 20 ילדים עם ביביסיטר אחת!!! )  ויצאנו להרפתקאה בעיר הגדולה.

"מישהו" שפגשנו...
 
לילה קודם קיבלנו כתובת שצריך להתייצב בה בשעה מדוייקת ולפגוש מישהו... כבר נישמע חשוד. במשך שעתיים רצנו , קפצנו ושוטטנו ברחובות מנהטן במשחק "חפש את המטמון" שהחזיר אותי מיד לפעולות בתנועת הנוער ולהתלהבות הילדית של למצוא אוצר.

תחנה "ניו יורקית" בדרך למטמון

יש כאלו שיותר מחוברים לילדון הקטן הזה וקל להם לעורר אותו במקומות שהחיים דורשים קלילות , גמישות ותמימות  ויש  שכבר כל כך "גדלו"  שהבזיק הזה צריך הרבה מאמץ כדי להתניע. בהתחלה יש מבוכה של השתטות, גיחוחים של היסוס אבל לאט לאט כולם נכנסו לקטע. ככל שפגשנו בנ"צ השונות דמויות משונות יותר עם דרישות מצחיקות יותר כולם הצליחו להתיר את "הקפיץ" המבוגר שלהם ולחפש את המטמון.


הבחור המלחיץ בצהוב...הוא אחד הרמזים!!!

הו מנהטן מנהטן, תמיד מתגלים בה מקומות ופרצופים חדשים שהם גם חלק מ"המשחק" והמרוץ היומיומי של העיר המתקתקת הזו. אספנו צפרדעים בצינה טאון, דיוושנו למרכז גשר ברוקלין למצוא מספר לכספת, העברנו כרטיסי טיסה לאיש שאוכל נייר והיינו עדים למעצר מפוקפק. בקיצור , עוד יום סטנדרטי בעיר...

נראה לי שזה דווקא נחמד לשחק את המשחק  הזה בגיל 40. כשכבר מתחילים להבין יותר ויותר מה המטמון האמיתי ומה הסוד שלו, כבר עוברים בכמה תחנות חיים עם דמויות ואתגרים משונים ומתמודדים איתם...  ושיודעים שכשרוצים תמיד אפשר לחזור להיות ילדים, אבל זה הרבה יותר כיף לשחק במגרש של הגדולים!

ובכל זאת אני שמחה שיש לי עוד כמה שנים עד ה40 שלי...

מזל טוב





 

יום שלישי, 5 בנובמבר 2013

עכשיו קרוב

הי כולן,
עם הזמן גיליתי שיום ראשון מקרין על מה שקורה במהלך השבוע, לפחות החלק הראשון שלו.
אני אוהבת שיש לנו תוכנית  (שליטה, כבר אמרנו?!) גם עם התוכנית היא להשאר בבית או לעשות סידורים ,לא לבזבז את ״היום מתנה״ שלנו.
 
 
בגלל שבאופן פלאי מזג האויר עוד מאפשר יציאה מהבית בלי להפוך לארטיק, נסענו שוב צפונה לגלות את המקומות המדהימים שנמצאים ממש ממש קרוב.
 נסענו לסכר בקורטון (New Croton dam) וזה הרגיש כמו קפיצה לחופשה בארץ אחרת.
 
השלכת הממיסה הזו, אין ספק שזאת העונה האהובה עלי בשנה. כשמתחלפות העונות בניו יורק ובמיוחד הסתיו החושים מתחילים להתעורר: מריחים, שומעים,ממששים וטועמים את זה...
כל ערב בסביבות 5:30 כשאור מתחיל להתרכך ולהעלם לאט אני יוצאת החוצה (ומנסה לשכנע את אחת הבנות להצטרף אלי) ופתאום קורה קסם! העלים הופכים למוזהבים ומוקפים אלומת אור שעוטפת אותם. השבוע הקטנטונת שאלה אותי עם זאת אבקת פיות :-).
 
 
בכלל, אנחנו נכנסנו חזק לעניין הפיות כי ל״מרכזית״ נפלה שן ראשונה וזאת היתה התרגשות גדולה שגררה: מסיבת שן,ארוחת שן ומתנת שן ועכשיו שהצבנו רף גבוה לעניין השיניים אני מקווה שגם לה קצת ימאס אחרי ה2-3 הראשונות.
 
 
בדרך גם הספקנו להיות בהופעה של עידן רייכל שהשקיע בהפקה עם עשרה נגנים ושלושה זמרים מ"הפרויקט" שהעמידו את כולם על הרגליים. בקיץ קניתי את הדיסק החדש שלו ובשבוע האחרון זה פס קול שמתנגן לנו ברקע של הסתו.
 

מה שהיה בילדותינו
מה שהפכנו להיות
תקוות גדולות נשאה הרוח
חזרה שלכת זכרונות
 
וכל דבר אז בי נוגע
כל נפלאות היום
אז בואי ועמדי לרגע
עכשיו קרוב,עכשיו קרוב
 
(מתוך השיר" עכשיו קרוב". מילים ולחן:עידן רייכל)
 
מאד סתווי לדעתי...

יום שלישי, 22 באוקטובר 2013

עונת מעבר

 
הי כולן,
הסתיו ההפכפך, הוא כמו סיפור אהבה סוער . יום אחד האוויר פריך ומריח כמו עוגת שמרים שכרגע יצאה מהתנור, למחרת פתאום יש גשם זלעפות שדורש ריצות בכל הבית למציאת הזוג של המגף שהפך במהלך הקיץ למיכל האיסוף לחלקים של פאזלים.

 
יום ראשון האחרון היה מהימים הקסומים שבהם איכשהו כל המרכיבים של הפאזל התחברו לתמונה של יום סתווי בלתי נשכח.
 
 
במרחק נסיעה של עשרים דקות מאיתנו יש חווה בשם "סטון פארם" הם מגדלים ירקות וחיות וחלומות...
 
 
 
 
שוטטנו בין החזירונים, הכבשים והתרנגולים. קנינו גזרים ותותים בשוק האיכרים. בעיקר נשמנו, נשימות עמוקות וארוכות בידיעה שעוד מאד מעט מתחילה שנת החורף שלנו ,זמן ההצטנפות.
 
 
צריך לנצור כל יום שעוד אפשר להסתובב בלי מעילים וסרבולים בתוך הטבע הצבעוני ועוצר הנשימה הזה. כשאני חושבת על רשימת המועדפים שלי בניו יורק והחוויות שנכנסות לשקית "הבלתי נשכחות" אין ספק שלשלל גווני השלכת החמימים והשמש הרכה יש מקום בתוכה.
 
 
 
ובכלל "עונות המעבר" נותנות לי תחושה  של הזדמנות ושל מפרק שדרכו משהו חדש יכול לקרות.
 סתו נעים וחמים ...
 

יום ראשון, 29 בספטמבר 2013

שנה מעופפת

היה קיץ קסום.
ישראל מרחיבה (לצערי, גם פיזית). בשבילי, בעיקר תל אביב שיש לה זרם תת עורי של חיות.
את קמה בקר אחד ופתאם מעל שדרות בן גוריון מרחפות מיטריות צבעוניות וזה מרגיש כמו תפאורה של מחזמר ודברים מורכבים מתרככים, לפחות לרגע.
 
 חזרה בניו יורק. אחרי החגים...כאן מיטריות מתהלכות ברחובות ומגינות מפני הגשם. הסתו היא עונה מהממת, אצילית וצבעונית ומזמינה לשוטטות.

 
חזרנו לחגים לבנות סוכה ולמרות שלא נשאר הרבה זמן רציתי קצת תפאורה בסוכה שלנו,קצת זרם חשמלי,קצת תל אביב...
ערב חג סתווי בניו יורק ישבנו לקפל נייר
ומהנייר נולדו ציפורי קסם.
 
 
וכשחיברנו אותן על מקל שאספנו מהגינה הם הפכו למשפחה,
משפחה תל אביבית (בערך) שמתנועעות ברוח הסתווית של ניו יורק.
 
 
ומקווה לשנה טובה ומתוקה מאד...
שנדע להתקפל מתי שצריך ועדיין לשמור על  היכולת לעוף!
 
 
מאחלת לכולם חורף טוב, חם ושמח
והמון נשיקות.
 

יום שלישי, 16 ביולי 2013

החלל הרואה

הי כולן,
כשהיינו בתיכון נכנסתי בפעם הראשונה ל״חלל הרואה״ של גיימס טורל במוזאון ירושלים (בזכות בת הדודה הירושלמית  של נעמי שגילתה לנו ״סוד״).
מאז ביקרתי בחלל הזה אינספור פעמים. יש לי קטעי יומן ארוכים ותובנות שתמיד התחדדו בתוך הריק הכל כך מלא הזה.
״אלגוריה לאור שאנחנו מיצרים מבפנים ולאור המגיע מבחוץ״ (באתר המוזאון).
אחרי שיושבים זמן מה המעבר מהסתכלות לראיה מייצר בהירות: מצד אחד התכנסות למחשבות אישיות ובמקביל התחברות למשהו גדול יותר ממימדי העצמי-קרבה לאינסוף.

״שוב בחלל הרואה, בסך הכל שמים במסגרת. הרי השמים מעלי כל הזמן-בלי מסגרת. ללמוד מהעכשיו שבכל רגע אני ״ חלל רואה״ הלוואי שאוכל לחוות זאת תמיד, באופן רציף בלי צורך באיזכורים״ (אני, 1/1/1999) 
הייתי ונשארתי פלצנית:-)
אבל מעניין שאחרי כל השנים והדברים שכל כך השתנו אני עדיין מחפשת את אותו מקום רציף ורואה.   


חבל שלא היתה לי עדשה רחבה יותר
 השבועות האחרונים מאד לחוצים וצפופים ולמרות שלא ממש היה לי זמן לזה התעוררתי מוקדם ביום ראשון וסחבתי את  הקטנטונת ״המרכזית״ איתי לגוגנהיים. מוצגת שם תערוכה של גיימס טורל, סוג של המשך אבולוציוני ל״חלל הרואה״.
כולם שוכבים על הרצפה במוזאון המכובד, ובוהים!!! זה מרגיש קצת משונה בהתחלה, במיוחד שזה שלידי התחיל לעשות מתיחות יוגה מורכבות- עברתי מקום...
 
 
אפשר למשש את הכמיהה להתגלות. אחרי ששוכבים שם כמה דקות ונמסים מהעוצמה והיופי מתחילים להרגיש התרחבות.  החלל הופך לבלתי מוגבל: הקירות אינם, הגוף מתמוסס ונופל לתוך התחושות שהצבעים המשתנים מעוררים.
שאר המייצגים יותר אינטלקטואלים והתור נהיה ארוך...


 
 אתמול כשישבתי שפופה על הרצפה (מנהג לקרוא כך את המגילה) וקראתי את איכה חשבתי כמה נחמד היה עם היינו יכולים לגייס שוב את הכמיהה הקולקטיבית שלנו ליופי וטוב במקום לכאב והסבל שאנחנו עטופים בהם.
חשבתי, כמו לפני שנים - שהלוואי שנוכל לחוות את המציאות מתוך ״חלל רואה״ וצלול באופן רציף- בלי צורך באיזכורים.
 
חדש ימינו כקדם. 
ההתרשמות של "המרכזית"(טוקיז וצהוב-גאונית!!)
 

 

יום שני, 8 ביולי 2013

כחול לבן...ואדום

 
הי כולן,
כמו כל סוף שבוע גם החופש הזה היה סופ"ש ארוך.יום העצמאות באמריקה תמיד יחול באותו תאריך אבל באורך פלא זה תמיד יתחבר לסופ"ש ארוך.
בחמישי הלכנו יחד עם קרן ואסף למנגל בסנטרל פארק (רק ישראלים וספרדים נראו מנפנפים) כל השאר ישבו על הדשא ואכלו סלט בקופסא מ" דין אנד דלוקה". נכון שזה נראה קצת כמו פארק הירקון! היתה הפתעת סלב בפארק השעשועים של סיל והיידי קלום עם הילדים (יפה שהם שומרים על קשר).
ואחר כך סיבוב שני של  "מצוות היום" אצלינו בשכונה במסיבת מנגל שכונתית ותוססת במיוחד.
 
 
היה חם!  הטמפרטורות עולות ועולות ועולות 


 
 כל-כך קיץ!! רק שתמשיך תמיד להאמין ולחלום
 
  
אחרי כל האוכל והבטלה הזו היה צריך לעשות משהו שיעורר מחדש את תאי המוח. 
ביום ראשון החלטנו שלמרות החום כדאי לצאת מהבית (המזגן קרס)  כי כולם צריכים קצת להתאוורר.
נסענו למוזאון החשבון (החמישית ו 26). החלק של המוזאון היה בשבילי והחלק של החשבון בשביל כל השאר (בעצם אולי רק בשביל המטמתיקאי המשפחתי) והאשליה שלי שהבנות יספגו ממנו קצת תשוקה גם למספרים.
האמת היא שהפתעתי את עצמי כשהצלחתי להוכיח את משפט פיתגורס (מ.ש.ל.)
מישהו יודע איך רוכבים על אופנים עם גלגלים מרובעים?סיבה טובה להגיע לניו יורק .
 



טוב נו, תפסתם אותי. בעצם הסכמתי לבקר במוזאוו החשבון הממוזג כדי שאוכל ללכת לראות את הפסלים הסביבתיים של אורלי גנגר ב"מדיסון סקוור פארק". היו שלטים ש"המליצו" לא לטפס אבל אפילו לשומרים היה חם מידי בשביל להעיר וזה פשוט התעללות לבקש מילדים לא לטפס על היצורים הצבעונים העצומים האלו.
 
המיצג מורכב ממאות קילומטרים של חבלי דייגים ממוחזרים ששזורים יחד ונצבעו בשלושה צבעי יסוד (אדום, כחול, וצהוב)
כשהעיר והצבע נפגשים קורה משהו חדש ומעורר חיוך. כאילו שלושה יצורים אורגניים ואנרגטיים החליטו לבלות את הקיץ בחום המהביל של מנהטן.
ולסיום היתה גם גלידה... כמובן.
 


 
 
 

יום עצמאות שמח לאמריקה, שהיא  בת 237