עונת מעבר

 

הי כולן,
הסתיו ההפכפך, הוא כמו סיפור אהבה סוער . יום אחד האוויר פריך ומריח כמו עוגת שמרים שכרגע יצאה מהתנור, למחרת פתאום יש גשם זלעפות שדורש ריצות בכל הבית למציאת הזוג של המגף שהפך במהלך הקיץ למיכל האיסוף לחלקים של פאזלים.

 

יום ראשון האחרון היה מהימים הקסומים שבהם איכשהו כל המרכיבים של הפאזל התחברו לתמונה של יום סתווי בלתי נשכח.

 

 

במרחק נסיעה של עשרים דקות מאיתנו יש חווה בשם "סטון פארם" הם מגדלים ירקות וחיות וחלומות...

 

 

 

 

שוטטנו בין החזירונים, הכבשים והתרנגולים. קנינו גזרים ותותים בשוק האיכרים. בעיקר נשמנו, נשימות עמוקות וארוכות בידיעה שעוד מאד מעט מתחילה שנת החורף שלנו ,זמן ההצטנפות.

 

 

צריך לנצור כל יום שעוד אפשר להסתובב בלי מעילים וסרבולים בתוך הטבע הצבעוני ועוצר הנשימה הזה. כשאני חושבת על רשימת המועדפים שלי בניו יורק והחוויות שנכנסות לשקית "הבלתי נשכחות" אין ספק שלשלל גווני השלכת החמימים והשמש הרכה יש מקום בתוכה.

 

 

 

ובכלל "עונות המעבר" נותנות לי תחושה  של הזדמנות ושל מפרק שדרכו משהו חדש יכול לקרות.

 סתו נעים וחמים ...