יום שני, כבר חודש ושלושה ימים מאז שבית הספר נסגר ואנחנו בהסגר,יומיים לפני ליל הסדר.
כבר כמה שנים שפסח הוא הזמן שלנו להרפתקאות.
כבר כמה שנים שפסח הוא הזמן שלנו להרפתקאות.
בשנים האחרונות היינו בפנמה, קולומביה, מקסיקו. זה תמיד אתגר שאנחנו מאד נהנים ממנו.
למצוא את הקהילות היהודיות, את האוכל הכשר המקומי ואת החוויה של לעשות סדר מכלום תוך כמה ימים.
לפני שבועיים עוד חיפשנו בתים בוירג'יניה וקרוליינה, חשבנו שנוכל קצת לשנות אווירה, גם בלי לטוס.
אבל ככל שעברו הימים נהיה ברור שזה לא הולך לקרות.
שהשנה פסח יהיה שונה, פסח יהיה בבית והוא יהיה לבד.
בבית- הבית הפך למבצר, למרכז, למקום שבו אפשר להרגיש בטוחים. כל יציאה ממנו מרגישה כמו פסיעה לתוך שדה קרב מדומיין. המספרים של הנדבקים והמתים בניו יורק רק הולכים וגדלים, כך שההגנה של הבית היא מאד פיזית. בתור אדריכלית זה מרתק עד כמה הגבולות הפיזיים משרטטים את גבולות התודעה שלנו עכשיו. שיפסחו על הבית שלנו, שהמגפה תדלג על המקום המוגן והכי אינטימי שלנו.
על כמה כבר פסחתי ברשתות החברתיות....פוסטים מלאים במסרים מעוררי השראה, בשיעורים שאני מצטרפת אליהם בזום. מדברים בהם על עולם שיצא מחוזק וילך לכיוון טוב יותר. על המעבר משלב של הפחד לשלב של החזון והיצירתיות.
אני עדיין עסוקה בניקיונות, בקניות, בילדות בלי בית ספר. רוב הימים עוברים מהר מדי, מתחברים אחד לשני. שמונה בבוקר נהיה מהר מאד שמונה בערב. בבקרים הבנות קמות ושואלות איזה יום היום?
מרגישה שאני עדיין עסוקה בלהגיב למציאות החדשה הזאת. השלב של הקפיצה ליצירתיות וחזון עדיין נראית לי כמו אופק.
מרגישה שאני עדיין עסוקה בלהגיב למציאות החדשה הזאת. השלב של הקפיצה ליצירתיות וחזון עדיין נראית לי כמו אופק.
אבל במיוחד ברגעים השקטים שלפני תחילת החג אני מרגיעה את עצמי. השולחן ערוך, האוכל מוכן, שיחות הזום עם המשפחה היו שמחות, עם ישראל עורך סדר ענק ביחד, שרים מה נשתנה יחד מהמרפסות בהנחיית הרבנים בכל המגזרים. באמת, הרבה הרבה דברים יוצאי דופן, מופלאים, שלא היו קורים בנסיבות אחרות, רגעים קטנים של חזון!
צריך סבלנות
סבלנות
סבלנות...
חג שמח !
צריך סבלנות
סבלנות
סבלנות...
חג שמח !
מדבקות של סטודיו דוב אברמסון
כתיבה יפה ומרגשת!
השבמחקמתגעגעים אליכם מאד!