יום שישי, 17 במאי 2013

הירוק היום, ירוק מאד...

הי כולן,
 
באמריקה גם לירקות חייב להיות גיבור-על, כך הכרתי את הירק בעל אלף הסגולות ה"קייל".
כשעברנו לארצות הקור הדברים הראשונים שהתעסקתי בהם היו הקיומיים ביותר כמו: לדאוג שהבנות יסתגלו לבית ספר, למצוא גן מתאים, להבין איך יוצאים לקנות חלב במינוס 10 מעלות ולבחור איזה מגזין הולך להיות זה שיחליף את הקריאה הלא מאותגרת אינטלקטואלית שלי בשישי בערב...או בקיצור: איך נראה "לאשה"/"את" באנגלית?

כמעט בכל מתכון שני בשלל הירחונים שרכשתי היה מוזכר הקייל (בכל צורותיו). שהוא סוג של כרוב שנראה כמו חסה שאיבדה פרופורציה. מסתבר שיש בעלה האובר סייז הזה מינרלים, ויטמינים אבל גם דברים הרבה יותר אקזוטיים כמו: אנטי אוקסידנטים וסיבים היפר תזונתיים.
 
 הוא רק נראה תמים...
 
לימונדת קייל

בפעם הראשונה שניסיתי להכין פריטטת קייל לארוחת ערב כולנו הלכנו לישון רעבים... כל כך הרבה התעסקות שהסתימה בעיסה מרירה שלאף אחד לא היה נעים לא לבלוע כי עבדתי עליה כל אחר הצהריים. וכך הקייל הפך אצלינו למילה נרדפת ל: "איכס".
 
עבודת צוות מכינים ראפ ירקות מעלי קולרד

עד שהכרתי את אביגיל (אבי) , או כמו שאני קוראת לה  AbbyKale. שהיא מורת דרך לתזונה ופשוט משב רוח של אנרגיות חיוביות בהרבה תחומים . בשבוע שעבר ממש לפני חג שבועות היא העבירה סדנה על ירוקים אצלינו בבית ופתאום הקייל לא  נראה כל כך נורא. הכל היה כל כך טעים וטרי וקליל ועשה חשק לעוד.
אבי בפעולה...
 
ציפס קייל -דקה לפני הכניסה לתנור.אפילו את הבנות שלי זה שכנע!

וכך בין כל הפשטידות והעוגות עתירות השמנת והגבינות הצהובות של שבועות ביצבצה קערה ענקית של סלט קייל  שהפך להיות הלהיט בשולחן. כי כנראה שלא רק אותי זה מפתיע שקייל יכול להיות טעים מאד...

אני חושבת שאפשר להשיג אותו בארץ בשוק האיכרים ובחנויות טבע. גם אפשר למצוא באתר של WHOLE FOODS  מתכונים ורעיונות מדליקים.
 
קייל ציפס:
1 ראש של קייל (ירוק או מסולסל)
שמן זית לכיסוי קל
מלח הימלאיה ורוד (אפשר גם מלח רגיל, אבל זה מלח באמת מיוחד וטעים)
כדי להוסיף ערך תזונתי ופריכות אפשר להוסיף שקדים טחונים ממש לפני שמכניסים לתנור.
 
לחמם תנור ל135 מעלות
לקרוע את העלים לחתיכות בגודל ביס.
לכסות את העלים קלות בשמן זית ומלח  ולעסות אותם כדי שכל העלים יהיו מכוסים.
לשים על תבנית אפיה ולדאוג שהעלים לא יחפפו אלא יהיו יחסית מופרדים אחד מהשני.
מכניסים לתנור ל30-40 דקות עד שהעלים פריכים (כדאי להפוך את העלים בעדינות אחרי 20 דקות)
בסוף יוצא ציפס!! אז מה עם הוא עשוי מעלים.
 
 
 



יום שישי, 3 במאי 2013

להפתיע את המודע

 
הי כולן,
 
אחרי האנרגיה הזו המצבר ביקש להתמלא.
אישי עובד ממש מול אחד המקומות המהממים בעיר אבל לא ביקר בו אף פעם, במקביל מוצגת שם תערוכה שמאד רציתי לראות, במקביל מישהי שמאד רציתי לשמוע העבירה שם הדרכה בעיברית. אז למרות שמקבילים לא נפגשים כופפנו אותם קצת.
 
הספריה של גי.פי.מורגן  היא אחת הפנינים החבויות בעיר הזו. לרוב התיירים הולכים למוזאונים הגדולים ופחות מגיעים אליה, אבל היא מומלצת בחום.
אפילו עם מגיעים רק בשביל התצוגה הקבועה (הספריה עצמה) המראה מרהיב ובגלל שהכתבים בתיבות משתנים כל הזמן הפעם באחת התיבות היתה מוצגת סימפוניה אבודה של בטהובן בכתב ידו!
 מורגן חלם ואהב את כל מה שכתוב, בטרוף! וזה התאים מאד לתערוכה שראינו: שהכתיבה, הטרוף והחלום היו מוטיבים המרכזיים בה.
Drawing surrealism היא הסתכלות על התנועה הסוראליסטית מפריז ועד אמריקה עם הבלחות מפתיעות בכל מיני פינות בעולם.
 
אבל השוס של כל הארוע הזה היתה המדריכה, עופרי כנעני. אני לא ציפיתי לקהל כל כך גדול אבל מסתבר שהבחורה היא כבר סוג של מותג.
קצת ״פרופסור מפוזר״ של אומנות מודרנית. מהרגע הראשון, כשהיא מתחילה לדבר במהירות האור, מרגישים שיש לה אהבה עמוקה ואנרגטית לאומנות. ההדרכה היתה מלאה באינפורמציה אבל גם אסוציאטיבית ולעיתים משוטטת למחוזות אחרים (לגמרי סוראליסטי). היה כיף ללמוד ממישהי עם כל כך הרבה ידע והבנה אמיתית של הסיבים הסמויים שמרכיבים את העולם הקסום הזה, שאני כל כך אוהבת. מומלץ למי שמגיע לעיר ורוצה חוויה אומנותית קצת שונה.
אגב, החלק השני של הקבוצה שלי ש״קצת״ פחות מתחבר לאומנות גם מאד נהנה בשעה הראשונה ואחר כך קצת איבד את הסבלנות ופרש למחוזות האיפון לברר מי היורשים של גי פי מורגן...
 
השבוע לימדתי את השיעור האחרון באומנות במסגרת תוכנית התנדבות בבית ספר. במשך השנה כל זוג הורים (בעיקר הורות) מלוות כיתה בתוכנית שנקראת ״ללמוד להתבונן״. השנה הנושא היה  המופשט האימפרסיוניסטי של שנות ה50-60 באמריקה. בשיעור האחרון לימדנו על קלאס אולדנבורג שתערוכה שלו מוצגת ממש עכשיו במומה.
 
כבר מזמן אני רוצה לקחת את הבנות ביום ראשון ב10 בבוקר לסיור מודרך ש"מומה" מציע בחינם למשפחות. אבל תמיד יותר כיף להימרח ביום ראשון בבוקר...
הפעם זה היה ממש פשע לא לקחת אותם. גם בגלל שהן למדו על האמן הזה ממש עכשיו וגם בגלל שאיזה ילד לא רוצה לראות גביע גלידה בגודל של משאית...
הסיור היה מקסים. מותאם בדיוק לגילאים מבחינת התוכן והזמן.
בסוף הסיור מקבלים ״כרטיס כניסה משפחתי״ לפעם הבאה. שבמונחים של תעריפי הכניסה למומה זה מאד משתלם!
הסיור מתקיים כל שבוע ואפשר לבדוק את הנושאים המתחלפים דרך האתר של המוזאון.
 
וכיוון שסוף סוף מזג האויר משתפר אפשר לצעוד אחרי המוזאון לפיקניק בפארק...
 
 

"חתן כלה" קצת מוזרים
 

ערמת ילדים
 

האביב כאן!!