הי כולן,
אמא שלי התקשרה אלי והשמיעה לי את הצפירה בטלפון.
קשה קשה להיות רחוקים בימים האלו, כל כך קל להשאב לערפול החושים שאמריקה מאפשרת.
הטקס בבית ספר הציף את יום הזכרון, אבל הכל מרגיש פעימה אחת פחות. חסרה הפיזיות, החוויה הקולקטיבית, שהיא סוג של קטרזיס בימים האלו בישראל.
אז בעצם מה שרצינו זה להיות, לאכול, לצחוק עם חברים ולהרגיש ביחד ...אז המצאנו מסיבת "פלאפל וסרט"
ואבטיח!
מלבי כחול לבן- במקום רכז רימונים מפזרים קוקוס וסוכריות כחולות
סוכריות "דגל ישראל" (רק באמריקה)
והיה גם קיוסק בקולנוע...
נחשו איזה סרט הקרנו...רק בלי חידון התנ"ך לפני.
מזל טוב ארץ נהדרת שלנו 65 +1
שנזכה לשנה הבאה... פווווווו
תודה, היה גדול!
השבמחק