הי כולן,
חמש לפנות בוקר,לא נרדמת. גם ככה השינה שלי התנדנדה בין שלל הרשימות שמתרוצצות לי בראש (גרביים,תיק ליציאה בערב,כביסה אחרונה, נשנושים לבנות)...
ואז מיכל שלחה לי הודעה ששרון נכנסת לזירוז. רציתי להיות. בארוע כל כך חשוב בחיים של אחותי, לתמוך בה ולחזק אותה ( גם אני עברתי זרוז עם ליקוש). לא האמנתי שלא נצליח להגיע בזמן...אבל לזמן יש כנראה איזה מנגנון יחודי לדחיית סיפוקים ואני מוצאת את עצמי יושבת בבית חשוך שקרני שמש ראשונות מתחילות לחדור אליו ומתפללת שהכל יהיה בסדר ובעז״ה כשתקראו את הפוסט הזה לשרון ומאיר יהיה בן. 
כל כך הרבה דברים קורים בסוף שנה. כל ארוע מצולם ומתועד תמיד במחשבה שבערב אני אשב ואכתוב...אבל כשמגיע 8:00 לשבת זו כבר לא אופציה. אני מנסה לסיים עוד כמה מהמשימות ברשימת ה״לעשות״ שלי וצוללת למיטה. 
אז מה קורה לנו בנתיים או איך ניו יורק מרגישה כשפוקד אותה גל חום מתמשך. 
למי שמגיע לתפוח במהלך הקיץ מספר המלצות מחוויותינו האחרונות.
אוויטה-עמית חגג יומהולדת ולכבוד המאורע ביקשתי בעדינות עם הוא יוכל לקחת חצי יום חופש. הלכנו לראות את אוויטה בברודווי ביום רביעי בצהריים,מטינה. למי שאוהב את הזאנר בהחלט שווה ללכת, השירים המוכרים, הסיפור ההיסטורי המעניין אבל בעיקר בשביל ריקי מרטין. הבחור הפתיע, גם חתיך וגם בנשמע טוב (תחפשו כרטיסים מוזלים באתרים כמו ״ברודווי בוקס״).  
קיט הארינג- אמנם הפעילות הזו דורשת נסיעה לברוקלין, אבל הנסיעה בהחלט שווה וגם ככה יש עוד המון דברים לחפש בברוקלין. תערוכה מעניינת לראות עם הילדים. הבנות שלנו מאד נהנו ( הבטחנו למי שתתנהג יפה גלידה בסוף). עם כבר נמצאים שם שווה לראות את ״השולחן הנשי״ של גודי שיקאגו. אורי כתבה הערה באחד האי פדים שהיו פזורים בחלל התצוגה. תדמינו את כל שגיאות הכתיב האפשריות באנגלית.... ״אני חושבת על קיט הארינג שהוא היה אמן מעניין. כי הוא עשה מה שהוא רוצה ,מתי שהוא רוצה״.  מחוננת.
חינמים- אחד הדברים היותר מגניבים בניו יורק בקיץ הם ״החינמים״ צריך לעקוב בטיים אוט. ניו יורק מציאה מלא הפתעות מרגשות בחינם. שבוע שעבר יצאנו לחפש בית קפה על גדות הנהר בווסט סייד בסביבות רחוב 10. טארגט (חנות שיש בה הכל ואלופה בשיווק) העמידה מסך ענק על גדות הנהר. הקרינו את ״צארלי וממלכת השוקולד״ בגרסה המקורית. חילקו מגבות לישיבה על הדשא,פופקורן, בקבוקי שתיה, צמר גפן, הכל חינם!!!! כל הזמן קורה משהו,רק צריך לעקוב. 
מומה- בזכות אחותי מיכל ובעלה המהממים יש לי עכשיו מנוי למומה. על סינדי שרמן יש לי מניפסט שלם. אבל התערוכה נסגרה,אז אני אחסוך מכן...
מוזאון העיר ניו יורק- נחמד אבל לא חובה.אני התענינתי בתערוכה ספציפית שמתארת את היווצרות הגריד הניו יורקי ומצביעה על הרחובות הסודיים שנוצרו בכל מיני מובלעות בגריד. התערוכה היתה קצת מאכזבת בעיני,הרבה מהחומר שחיפשתי היה חסר ולקח זמן להבין את הנרטיב שלפיו הוצג. בכל מקרה בקומה השניה יש חזיון אור קולי שווה (גם לילדים) שמציג את ההיסטוריה של העיר ב20 דקות. כיוון שהכניסה בתשלום סמלי(לפי ראות עיני המבקר) אפשר להכנס בדרך למט,לראות את הסרט ולהמשיך לתחנה הבאה. 
המטרופוליטן- למתעקשים תעברו בדרך במוזאון היהודי (מוצגת תערוכה שלא הספקתי ללכת אליה אבל היתה ברשימה שלי). 
כדי לפשט את המט הייתי לוקחת את הסיור לשעה שעובר בין יצירות מופת (שכבר סיפרתי לכן עליו). עולה לגג(חובה),פראדה (לחובבי אופנה), האגף האיסלאמי החדש (למי שנשאר כח זה מאד שווה). 
יש עוד המון תערוכות שאני לא הספקתי לצערי להגיע אליהן ואני מקווה שחלקן עוד יהיו פתוחות כשנחזור,למי שמעוניינת שתיצור קשר.
השופינג עכשיו מצויין. סיילים ופיתויים בכל פינה. ההתמחות של אמריקה בלמקור לנו הרבה דברים שאנחנו ״לא יכולים בלעדיהם״.
מאד מתרגשת ומחכה לפגוש את כולם מאד בקרוב. קצת קשה להאמין שכבר שנה וחצי לא התראינו,אבל האמת שאני מרגישה שהייתן איתי. גם עם לא שומרים על קשר רציף, אני מוצאת את עצמי מצרפת אותכן לחוויות שלי (אורטל היתה נהנית פה, רננה היתה אוהבת את זה, חבל שגלית לא רואה את זה....). אז תדעו,שיש לי חוויה ניו יורקית עם כל אחת מכן ואני כבר לא יכולה לחכות לחוויות הממשיות שהקיץ הזה יביא איתו. 
נשיקות,
נתראה בקרוב מאד. 
הילה

נ.ב.פיטרנו את המטפלת
נ.ב.ב. בשעה טובה.