רשיון ופרויקט האושר

הי כולן,
עבר די זמן מאז ש...משהו בשבועות האחרונים היה מאד תובעני.
הטמפרטורות עולות ונהיה חם חם ...

שעות הערב המאוחרות בגינה שלנו הם כמו תרופה ליום הכי גרוע שיכול לעבור עלי.
קצת אחרי שמונה,עדיין יש אור אחרון בחוץ,עמית משקה את הפרחים שלו ,מנסה
עוד חומר חדש נגד יתושים והגחליליות מתחילות להאיר את הגינה.
אני לא בטוחה שאין גחליליות בארץ ,אבל לי לא היתה גינה...יש משהו כ״כ
משמח ביצור הזה שמופיע בהבזק של אור ונעלם לו שוב לתוך החשכה ,מעין מופע
זיקוקים פרטי שיכול להעלות חיוך בכל ערב מחדש.אתמול היה יום מזוויע!!!

הלכתי לעשות מבחן תאוריה באנגלית.מסתבר שאחרי 15 שנות נהיגה בטוחה ושותפת
בעברית אני לא יודעת לנהוג מספיק טוב בשפה זרה.ישבתי ללמוד תאוריה כמו
בכיתה י״ב ועמדתי בתור עם כל מהגרי העולם ועוד כמה אמריקאים מתלהבים
וצעירים לשעה וחצי.

כשהגעתי כבר לפקידה היא הודיע לי חגיגית שהשם בגרינ קארד ובביטוח לאומי
שלי לא זהה.ניסיתי להסביר לה שזה שאסתר הילה כתוב בסדר הפוך בכל אחד
מהכרטיסים לא אומר שאני לא אותו אדם.פשוט יש לי שני שמות.אבל היא התעקשה
ש״פה באמריקה״ כל הכרטיסים צריכים להיות זהים.יצאתי משם בדמעות והתקשרתי
לעמית להודיע לו שאני חוזרת לארץ!!אין מצב שאני הולכת לעבור מינימום
בדיקת דנ״א כדי שישנו את הסדר של השמות שלי באחד הכרטיסים.

התרופה הטובה ביותר היתה להיכנס ל״מיסיסס״ הסמוך ופשוט ללכת שם לאיבוד.
זה מה שנחמד בתפוח הגדול והעגול הזה,גם עם אני אתיישב במחלקת התיקים ,
ממש בין לואי לגוצי, ואבכה אין מצב שאני אתקל במורה דורית ,הכי הרבה איזו
מוכרת תיגש ותשאל עם הכל בסדר...לטוב ולרע זה המצב.

חני ואבי נסעו ביום ראשון אחרי ביקור של כמעט חודש.מאד שמחנו לארח אותם
והבנות התענגו על כל רגע עם סבא וסבתא. הספקנו בנתיים גם ללכת לבלט
בלינקולן סנטר ולהנות מימי ראשון ושבתות חמות וארוכות ארוכות.

קצת על הבנות-
אורי התחילה ללכת לcamp היא נוסעת כל יום באוטובוס צהוב.זה מאד הלחיץ
אותי בימים הראשונים.אבל היא כל כך מרוצה וחוזרת כל יום עם חוויות
וסיפורים.היא כבר יודעת את כל הכללים של הוקי וטאג והיא הכי אוהבת
ביסבול.האנגלית שלה פשוט מפתיעה אותי ולמרות שהיא מחברת את המילים בצורה
מצחיקה , אוצר המילים שלה מאד גדל. בסה״כ אנחנו כבר לא ממש יכולים לדבר
באנגלית בלי שהיא תענה לנו בהתנשאות ,כדי שנדע שהיא לגמרי מבינה.

ליקוש-כל כך גדלה. היא הולכת לקיטנה של גן חב״ד ושואלת כל היום ״ אמא ,ה׳
שמח עלי?״ גם היא כבר מברברת באנגלית וכל הזמן שואלת עם נחזור לישראל
כשהיא תדע לדבר מספיק טוב. והיא למדה להגיד ר בשעה טובה. אז היא מגרגרת
את הר שלה לכל עבר וזה מאד משעשע.

רונה- הפרועה שבחבורה,לא נחה לרגע. אין ספק שהמעבר גרם לה לעיקוב מסויים
בדיבור ,אבל כשהיא רוצה משהו אין מצב לפספס. השיר האהוב אליה הוא של שלמה
ארצי ״ יותר מזה אנחנו לא צריכים״ וכל פעם שאנחנו נכנסים לאוטו היא
מתחילה להשתולל ולמחוא כפיים.קיסססססרררריייההה....

עמית -עוגן, שפיות, עובד קשה ועדיין לא למד לשים את הגרביים בסל כביסה...

כולן מאד מחכות ושמחות שמשפחת אקרמן מצטרפת לאמריקה.קצת הזוי שנהיה פה
כולנו ביחד בגרעין התורני בניו יורק,אני מחכה לזה ובטוחה שיהיה לנו
fun,fun,fun.

אני עוד משייטת בין הבית,לעצמי ,לבנות. כל כך הרבה לעשות ולפעמיים זה
הרבה כלום. אבל כלום שאי אפשר לתפקד בלעדיו (סופר,ביטוחים,רופאים,
סידורים) ושנמצא כרגע בעיקר באחריותי.המטפלת החדשה כבר אצלינו שלושה
שבועות.אבל כמו שאנחנו כבר יודעים זה לא אומר שזה יחזיק.היא די בסדר ,
אבל עוד רחוקה מלהיות במצב של להשאר עם הבנות לבד. מה שמשאיר אותי מוגבלת
ומבולבלת ולעיתים קרובות מאד מאד מתוסכלת.
חשבתי שזה ילך יותר מהר ושבשלב הזה כבר תימצא איזו שגרה ומקום פנימי קצת
יותר רגוע.כנראה  הדברים מורכבים יותר,המציאות קצת יותר תובענית. אבל בסך
הכל זה נהיה קצת יותר טוב כל הזמן ומאד מגבש לעבור את זה ביחד.קראתי
במנוי שלי לטיים אאוט על ספר בשם ״פרויקט האושר/השמחה״ כמו הרבה דברים
,באנגלית זה נשמע יותר טוב( the happiness project).חמוד,בעיקר כי החלטתי
להתחיל לקרוא באנגלית ואולי באנגלית אפשר להשיג אושר קצת יותר בקלות:)?
קצת על ניו יורק-
התערוכה של אלכסנדר מקווין ז״ל מהפנטת.
למומה ביום שישי בגשם הכניסה בחינם מסתובבת סביב הבלוק
בסנטרל פארק יש תאטרון בובות סודי
לראות בלט בלינקולן סנטר-לגמרי ״ סקס אין דה סיטי״
ובשבוע המסעדות של ניו יורק הסושי זול ויש פסלים של בודהה מקרח
היתי שמחה לחוות איתכן את כל זה...זה בטח היה הופך את הכל להרבה יותר כיף!
נשיקות
הילה