הי כולן,
הוויטני החדש נפתח סוף סוף. אחרי שנים של בניה ו 422 מליון דולר! הפך בן לילה לאתר עליה לרגל לא רק לחובבי אומנות.
מבקר האדריכלות ג'סטין דוידסון טוען שהבניין נראה כמו רהיט שהגיע במשלוח מאיקאה והורכב לא נכון (אופס!).
אני נוטה להסכים שהאסתטיקה של המבנה כאובייקט מרגישה קצת כמו הכלאה של הניו מוזאום ובילבאו ועוד כמה... משהו מרגיש טיפה לא במקום וגורם לאי נוחות (שזה לא דבר רע בהכרח). מעניין לראות את הסקיצות הראשונות וההשראה של רנזו פיאנו בהשוואה למבנה הסופי.
אבל האמת היא שכמו הרבה בניינים על הנהר הבניין כמעט ולא נחווה כאובייקט ע״י הולכי הרגל. הדרך היחידה לראות את החזית בשלמותה היא לחצות את הכביש הראשי ולעמוד ממש על גדות ההדסון. רוב המבקרים, שהם הולכי רגל בעיר הזאת, מגיעים מאזור המיט פאקינג. ההגעה דרך רחבה שנפתחת בקצה של רחוב הומה ושוקק חיים.
בפנים זה כבר סיפור אחר. רנזו פיאנו בונה פרוגרמה שמתאימה לא רק לאוהבי אומנות, באמירה ברורה שהמוזאון שייך לכולם (אחרי שמשלמים 22 $). זאת מגמה שמנסה לפתוח את העולם ההרמטי שנראה מבחוץ בלתי חדיר לקהלים חדשים וטוב שכך!
השינוי בולט. מהאפר איסט סייד- האליטיסטי ומהבניין המונוליטי והמסתגר של מרסל ברוייר לדאון טאון - השוקק והמתחדש ולבניין שממסגר את הסביבה כחלק מהתערוכה של המוזאון.
ההליכה בחללים מוכתבת ע״י האור. רנזו פיאנו הוא "קוסם באור" ומשתמש בחומר החמקמק הזה כאילו היה פלסטלינה. אי אפשר לתאר את זה, פשוט ללכת ולעקוב אחרי מסלול האור העדין שהוא רוקם ומוביל אותנו דרכו.
לא חייבים להיות פריקים של אומנות אמריקאית כדי להנות מהבניין הזה. גם למי שמספיקה חצי שעה של יצירות מופת והחזון של גברת ונדרבילט יש אפשרות להימלט לאחת המרפסות או אזורי הישיבה ולהנות מהנוף.
והנוף... מנהטן במלוא הדרה, מצד אחד: הנהר ומצד שני :העיר, הגגות החיים, ההיי ליין. לעמוד מול כל האנרגיה הזאת, לנשום אותה ולהכניס לריאות. זה מחשמל!
אה, שכחתי את האומנות...הקומה החמישית הכי מעניינת בעיני. בעיקר בגלל שאת רוב היצירות בקומות הגבוהות ראיתי כבר בבניין הישן. הקומה החמישית היא קונספטואלית, פוליטית ובועטת. אבל למי שלא היה בויטני לא כדאי לפספס את המאסטרים בקומות הגבוהות. כי אין כזה דבר ״יותר מידי מאדוארד הופר״...
נשיקות,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה