Lake George

קשה להגיד שאני עצובה שהחופש הגדול הסתיים. היה טוב וטוב שהיה... כולנו כבר היינו מוכנים לחזור לשגרה ולהכנס למסגרת.רגע לפני סוף הקיץ שוב חגגו פה חג ללא תכלית ואנחנו יצאנו לגיחה קצרה צפונה לאגם שנקרא-lake George

בלי שממש ציפיתי לזה, זאת היתה אחת החופשות המקסימות שהיו לנו פה עד עכשיו.

ההתחלה היתה קצת מאתגרת. הגענו לסוג של אתר קרוואנים מיושן  שהתמונות באינטרנט עשו איתו יותר מחסד. מהר מאד הובהר ל"משתתפים" (להלן:ע' שהיה אחראי להזמנה) שאם כל הרצון הטוב אני כבר זקנה מידי בשביל לישון עם כל הילדים באותה מיטה ולהרגיש שהישראלים בחדר הצמוד ממנגלים לי בתוך השרותים...

בהתערבות ישירה  של כוח עליון הסתבר שהבית היחיד במתחם שצמוד ממש לאגם פנוי בעקבות ביטול ברגע האחרון. זה לא שהוא היה נקי או חדיש יותר אבל הוא היה מרווח והמיקום מושלם.למזלינו נסענו עם משפחת שוורץ שלא עושים עניין מהשגעונות שלנו ועברנו יחד ל"בית שעל שפת האגם". 

 

מהרגע הזה הכל השתנה. למחרת הכנו קפה וישבנו במרפסת כשהילדים כבר משתכשכים במים הקפואים על רקע הנוף המאד ירוק וחי.בלי תכנון מוקדם נוצר "הרגע הזה", רגע שהוא ה"הלוואי" שלי. רק לשבת ולהכיל את הכל לתת לראש להתרוקן ולהיות נוכחת כדי לחרוט את התחושה הזאת בזיכרון ובנפש. שלווה אמיתית.

שכרנו סירת מרוץ,הלכנו לטייל בגשם כמו "חבורת הזבל" עם שקיות פח שעוטפות אותנו, הילדים הלכו לדוג... חופש פרימיטיבי כזה, חופש בטבע.

 

תמיד חשבתי שאני מעדיפה מדבר, אבל משהו בנופים הירוקים- תכולים שפה משמח אותי. השיפולים,השפע והרכות שלהם נותנים תחושה שאם הכל מלבלב בחוץ אז גם בפנים יש מרחבים ואינסוף.

 

וזאת דרך מצוינת להתחיל בה את השנה הזאת, במצברים טעונים.


המצלמה שלי נסעה לחופשה בתיקון וכל התמונות הן מהנייד.