הכל כבר נאמר עליה- תקראו בניו יורק טיימס
אבל הכי שמחתי שהבנות באו איתי לראות את המיצב של קארה וולקר במפעל הסוכר שעומד להריסה בברוקלין.
כי העבודה הזו נחוות אחרת על ידן. הן בגודל האמיתי של יציקות הילדים, הן מסתכלות לתוך הסלים ומדמינות "אם הייתי הוא"...
והן חוות את הספינקס הנשי המתוק עד כדי בחילה הזה במלוא עוצמתו מנומך קומתן.
והן הכי אוהבות את הסוכר!! "אבל הרבה סוכר זה לא בריא" השתוממה הקטנטנה שנמצאת כרגע בתהליך גמילה איטי מ 4 קרטיבים ביום.
המרכזית שהיא סוג של פילוסוף זעיר שואלת.:" אבל אם זו אישה שחורה למה לא השתמשו בסוכר חום?"
ואני מתמוגגת : מהמתיקות של המחשבות שלהן
מהמיצג המופלא הזה וכל הרבדים הגלויים והסמויים שבו
מההתמכרות שלי לסוכר ולאומנות
וכמובן שבסוף גם עושה חישוב מהיר כמה עוגות שמרים הייתי יכולה לאפות מכמות כזו של סוכר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה