אומרים ש40 הוא ה30 החדש או אולי ה20? אני חושבת ש40 הוא כנראה 40 כמו שהוא תמיד היה ויהיה -המעבר המוחלט לעולם של המבוגרים.
בתור ילדה אני זוכרת את יום ההולדת ה40 של אבא שלי. את המסיבה הגדולה מהרגיל ואת כל החברים "הזקנים" שלו שהגיעו אליה.
חגגנו יום הולדת לאיתי (שם בדוי:-) בראשון בצהריים כולם הפקידו את הקטנטנים שלהם בידי ביביסיטר שהוזמנה מראש כחלק מההפקה (בערך 20 ילדים עם ביביסיטר אחת!!! ) ויצאנו להרפתקאה בעיר הגדולה.
לילה קודם קיבלנו כתובת שצריך להתייצב בה בשעה מדוייקת ולפגוש מישהו... כבר נישמע חשוד. במשך שעתיים רצנו , קפצנו ושוטטנו ברחובות מנהטן במשחק "חפש את המטמון" שהחזיר אותי מיד לפעולות בתנועת הנוער ולהתלהבות הילדית של למצוא אוצר.
יש כאלו שיותר מחוברים לילדון הקטן הזה וקל להם לעורר אותו במקומות שהחיים דורשים קלילות , גמישות ותמימות ויש שכבר כל כך "גדלו" שהבזיק הזה צריך הרבה מאמץ כדי להתניע. בהתחלה יש מבוכה של השתטות, גיחוחים של היסוס אבל לאט לאט כולם נכנסו לקטע. ככל שפגשנו בנ"צ השונות דמויות משונות יותר עם דרישות מצחיקות יותר כולם הצליחו להתיר את "הקפיץ" המבוגר שלהם ולחפש את המטמון.
הו מנהטן מנהטן, תמיד מתגלים בה מקומות ופרצופים חדשים שהם גם חלק מ"המשחק" והמרוץ היומיומי של העיר המתקתקת הזו. אספנו צפרדעים בצינה טאון, דיוושנו למרכז גשר ברוקלין למצוא מספר לכספת, העברנו כרטיסי טיסה לאיש שאוכל נייר והיינו עדים למעצר מפוקפק. בקיצור , עוד יום סטנדרטי בעיר...
נראה לי שזה דווקא נחמד לשחק את המשחק הזה בגיל 40. כשכבר מתחילים להבין יותר ויותר מה המטמון האמיתי ומה הסוד שלו, כבר עוברים בכמה תחנות חיים עם דמויות ואתגרים משונים ומתמודדים איתם... ושיודעים שכשרוצים תמיד אפשר לחזור להיות ילדים, אבל זה הרבה יותר כיף לשחק במגרש של הגדולים!
ובכל זאת אני שמחה שיש לי עוד כמה שנים עד ה40 שלי...
מזל טוב
"מישהו" שפגשנו...
תחנה "ניו יורקית" בדרך למטמון
יש כאלו שיותר מחוברים לילדון הקטן הזה וקל להם לעורר אותו במקומות שהחיים דורשים קלילות , גמישות ותמימות ויש שכבר כל כך "גדלו" שהבזיק הזה צריך הרבה מאמץ כדי להתניע. בהתחלה יש מבוכה של השתטות, גיחוחים של היסוס אבל לאט לאט כולם נכנסו לקטע. ככל שפגשנו בנ"צ השונות דמויות משונות יותר עם דרישות מצחיקות יותר כולם הצליחו להתיר את "הקפיץ" המבוגר שלהם ולחפש את המטמון.
הבחור המלחיץ בצהוב...הוא אחד הרמזים!!!
הו מנהטן מנהטן, תמיד מתגלים בה מקומות ופרצופים חדשים שהם גם חלק מ"המשחק" והמרוץ היומיומי של העיר המתקתקת הזו. אספנו צפרדעים בצינה טאון, דיוושנו למרכז גשר ברוקלין למצוא מספר לכספת, העברנו כרטיסי טיסה לאיש שאוכל נייר והיינו עדים למעצר מפוקפק. בקיצור , עוד יום סטנדרטי בעיר...
נראה לי שזה דווקא נחמד לשחק את המשחק הזה בגיל 40. כשכבר מתחילים להבין יותר ויותר מה המטמון האמיתי ומה הסוד שלו, כבר עוברים בכמה תחנות חיים עם דמויות ואתגרים משונים ומתמודדים איתם... ושיודעים שכשרוצים תמיד אפשר לחזור להיות ילדים, אבל זה הרבה יותר כיף לשחק במגרש של הגדולים!
ובכל זאת אני שמחה שיש לי עוד כמה שנים עד ה40 שלי...
מזל טוב
