הי כולן,
לפעמיים יש רגעים בחיים שמרגישים שנלקחו מתוך סרט. אני בטוחה שפעם ראיתי את הסצנה באיזו דרמה רומנטית ועכשיו אני בתוכה...
היה לנו סוף שבוע מאד עמוס והחלטנו שאת יום ראשון הגשום שצפוי נעביר בעצלות בבית ונארגן דברים שכבר מזמן חיכו לתורם.
אבל כמו שאבא שלי אומר: ״הפתעות עושות את החיים מעניינים״.
וכשקיבלנו במוצאי שבת בהודעת טקסט (תוך כדי ארוע אחר) את ההזמנה לחתונה למחרת בסנטרל פארק, חייכנו אחד לשני, כי ידענו שאת החתונה של ישראל אנחנו לא נפספס.
ישראל ועמית עבדו יחד כמה שנים שבמהלכם גם יצא לי לתכנן את ביתו המקסים והפכנו להיות חברים.
הם "בסיבוב השני" והגיעו להתחתן בניו יורק, באמצע דצמבר ביום גשום במיוחד. נפגשנו בכניסה לפארק ברחוב 72 והתחלנו לרוץ בגשם לאזור שנבחר לטקס החתונה.
קומץ של אנשים מכל מיני קשרים ומקומות. את ההינומה הביאה דודה רחוקה בתוך שקית של מיסיס׳, הזר נקנה בדרך בחנות הפרחים של whole foods בקולומבוס סירקל ואנחנו הבאנו את השמפניה. את הכוסות עצרנו לקנות בדרך בברודווי (קניתי גם בועות סבון שהבנות שלנו-השושבינות יפריחו בלונים על החתן והכלה).
שאלו למי יש כתב יפה בעיברית...
היה ברגע הזה קסם. כולנו עומדים בצהריים סגרירי וקר באמצע הטבע העירוני, לא מכירים אחד את השני ובכל זאת נוצר במעמד הקטן הזה כל כך הרבה חום.
לפני הטקס נפרסה חופת הבד המסורתית. את ארבעת המוטות החזיקו אנשים שהם זרים גמורים, שהצליחו ליצר את המעגל הכנה של השמחה והתרחבות הלב בנוכחות האהבה והפשטות שבה היא ניתנת לביטוי .
אז האמת שאני לא זוכרת את הסצנה הזו מאף סרט ספציפי. אבל תודו שאם היה כזה בטוח שיו גראנט ורנה זלוויגר היו בתפקידים הראשיים...
נשיקות ,
הילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה