הי כולן,
אנקדוטה קטנה על אמנות בעידן צרכני...
בימים אלו מוצגת תערוכה של Richard Artschwager’s
במוזאון וויטני לאומנות. באורח פלא (תודה לסבא אבי), התפנה יום ראשון בצהריים ללא הילדים וגררתי את עמית כדי לראות שם תערוכה אחרת שהיתה מאכזבת...
אבל כמו תמיד, הדברים המעניינים קורים כשלא מצפים להם (מוצגת עד ה3 בפברואר).
ארטשווגר מתייחס ל"יצור ההמוני" של אלמנטים בנאלים ולהדהוד שלהם בחיי היומיום שלנו.
הוא משתמש בסמלים מוכרים ומנתק אותם מההקשר הטבעי שלהם.
כך הוא גורם לנו "להסתכל מחדש" ולהבחין בדברים הפשוטים והמיידים שסביבינו. סביבה שכבר מזמן התחלנו לסנן כדי שלא נהיה מוצפים בעודף מידע.
אני לא בטוחה שהיתה כוונה מאחורי ההקשר והתזמון הזה,אבל...
לפני חודש טארגט ונימן מרקוס יצאו בשיתוף פעולה לקראת החגים... בתי הכולבו האלו נמצאים בשני קצוות הקשת של שרשרת המזון הצרכנית באמריקה.
טארגט (TARGET) היא חנות "זולה" שאפשר למצוא בה הכל ובשפע.
נימן (Neiman Marcus) היא חנות יוקרה.
בחיבור בין "גבוה" ל" נמוך" הם בחרו בסימן קריאה!
הייתי שמחה לחשוב שיש כאן איזו בדיחה פנימית. אולי הסתכלות קצת צינית על זה שהגבולות בין יוקרתי להמוני כבר מזמן הטשטשו.
אבל בעידן כל כך חזותי שבו אנחנו חשופים לאין סוף מסרים סמויים ביום, אני כבר מפוקחת מספיק כדי לדעת שזה גימיק שיווקי של חברות שצריכות להמציא כל פעם ריגוש חדש. ועוד לתקוע סימן קריאה בסוף של שום דבר!
גילוי נאות:
זה מזרן היוגה שלי שנרכש ביום השקת הקולקציה!:-)
נשיקות,
הילה.
