הי כולן,
I have a dream…
ביום שני שעבר צויין יום השנה למרטין לותר קינג גוניור. איש עם חזון וחלום שקצת קשה להאמין שנרצח בשלהי המאה הקודמת כשהעולם והאומה האמריקאית היו נראים הרבה פחות יפים מהיום.
החלום שלו מונצח ביום חופש,כמובן...כי יסוד החופש הוא ערך מרכזי בחוקה האמריקאית.למרות שלדעתי האינטרפטציה שלהם לfreedom ממש לא מדוייקת. אז היה עוד סוף שבוע ארוך ארוך עם הילדות (שלישי ברציפות) והחלטנו לצאת כבר מהעיר ולשבור שגרה.
אייל ( מהצמד טלי ואייל) מצא קופון מדהים בגרופון לפארק מים ליד פילדלפיה, שנמצאת במרחק שעתיים נסיעה בערך. לאחר שיטוט קצר ברשת הסכמתי למיזם, בתנאי שנעשה עצירה באואטלט של crate and barrel שנמצא ממש על אם הדרך (אירוך של 45 דקות). היה כיף, הילדות מתות על רומי ובן ולנו היה הרבה על מה לפטפט בחופשיות על שפת הבריכה. ביום שני רצינו ללכת להסתובב קצת בפילי אבל היה כל כך קר שרק עצרנו במסעדה איטלקית מעולה והמשכנו הלאה, הביתה.
ביום רביעי הלכתי לסיור במט. כל שבוע, יש בימי רביעי סיורים בתערוכות המתחלפות והקבועות. כבר הצטרפתי כמה פעמים לסיורים של התערוכות המתחלפות והשבוע החלטתי להצטרף לסיור על יצירות המופת של המוזאון. מאז ומעולם המט היה בעיני מבוך בלתי פתור. גם אחרי שעיינתי ארוכות במפות תמיד אני מוצאת את עצמי מראיינת את השומרים לגבי כיוון היציאה וכל פעם אני מגיעה לאולם הכניסה מחור עכבר אחר.
לעולם אל תבקשו ממני לחזור על הסיור הזה, קפצנו מהודו העתיקה,למיצרים, לרמברנט,לברוק צרפתי ורנסאנס איטלקי. מישמש ארוך ועונג צרוף. אין לי מושג איך הגענו לשם אבל ראיתי אולמות שמעולם לא ניכנסתי אליהם ורמברנט הו רמברנט,האור המושלם עם מידת הדיכאוניות המרעננת שלו הביאה אותי לחשוב שבמוזאון אני תמיד מרגישה ש I have a dream… זה אי שמנותק מהמציאות ומוביל לעולמות של פעם שתמיד יש בהם השתקפות למציאות הנוכחית.
לא אשעמם, אבל למי שבא לבדוק (ענת נראה לי שיעניין אותך) The abduction of the sabine women –Nicolas Poussin. סיפור מרתק על גבורה נשית ופמיניזם עתיק בימי רומא של רומולוס.
שבוע ברודווי בעיצומו וביום חמישי יצאנו עם רויטל, אגם וטלי ל"מרי פופינס". שוב סיפור על נני בכותרות! האמת שבתור הורה אני לא ממש אהבתי שהמטפלת מפלרטטת עם מנקה הארובות בפארק בעוד הילדים רוקדים עם פסל אבן שקם לתחיה וילדים משחקים על גג רעפים לא נראה לי ממש בטיחותי. אבל השירים המוכרים, הפירוטכניקה של בורודווי, הפה הפעור של הבנות כשמרי עפה עד לתקרת האולם ושקיות ההפתעה של רויטל, הפכו את הערב לבלתי נשכח.
כשיצאנו מהאולם התחלנו להרגיש את מה שהחזאים הבטיחו, הטמפרטורות צנחו והרוח התחילה לאותת על מה שהולך לקרות בשבת. ביום שישי עוד היתה שמש וכשהלכנו לישון אף אחד לא האמין שבבוקר באמת נתעורר ללבן המיוחל. רונה התעוררה בשבת בבוקר ב6, סימנתי לה שתסיט את הוילון ואכן הוא היה שם...הכל לבן וצח ומהמם. יכולתי לשמוע את אנחת הרווחה והחיוך של כל מי שפתח את החלון בבוקר ושיחרר את הציפייה לחורף אמיתי במראה של שלג טרי וממלא.בקיצור,שלג על עירי-עירם...
נשיקות,
חורף טוב.לילה טוב.
הילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה