אמצע נובמבר

הי כולן,
הסתיו הניו יורקי  בעיצומו.
הכל התחיל בשבת לפני שלושה שבועות. פתאום בלי אזהרה התחיל לרדת שלג. האמת שהחזאים כן התריעו,אבל מי מאמין בשלג באמצע אוקטובר?!
הינו מוזמנים לארוחת צהריים ובדרך לבית כנסת התחיל השלג ויעל ואני קפצנו מהתרגשות. לרגע את חוזרת להיות ילדה שמתרגשת מהשינוי,
מהקסם ומהלובן שמחזיר את הדף החלק .מחזיר את ההתחלה, את ההזדמנות לכתוב מחדש לפני שהכל יהפוך שוב לעיסה הבוצית שה"את" הבוגרת יודעת שתגיע.
בסוף הארוחה הטעימה להפליא (אצל השף של בית הספר,בקרוב מובטח מתכון למרק תותים) כבר צעדנו בין ערמות של שלג ועצים שלא היו מוכנים לעומס הזה בשלב כל כך מוקדם.

אחרי שהשלג נמס הגיעה השלכת הכל כך מרהיבה.עכבתי אחרי עץ אחד בגינה של השכנים. איך כל יום הוא מת עוד קצת משיל מעצמו את הכסות הקיצית ומתחלף...

יש בצבעוניות הזו משהו נוגה ומתכנס ומאד מאד מחמם. זה כל כך מרהיב שאנחנו רק רוצים עוד אבל יודעים שתוך כמה ימים זה יגמר והטבע יהיה ערום ומוכן לקבלה של הקור הגדול...

שרון ומאיר בדיוק בדרך לשדה התעופה, ביקרו אותנו השבוע בהפתעה נעימה. ליה עוד מיבבת ושואלת את אבא שלה למה הוא לא מוצא עבודה בישראל? למה באמת?

אני מזכירה לה שטוב לה פה ושאבא איתנו והיא עדיין בוכה.כי אי אפשר להיות עם גנים של בורנשטיין בלי לעשות ,
"דרמה" וליה יכולה להכניס את כל בנות ה"לול" לכיס הקטן (היא למדה מהטובה ביותר).

פגשתי את מריו בטלי,השף האהוב עלי בהרצאה מרתקת על הקשר שבין אוכל ,עירוניות ותזונה. פשוט איש מעורר השראה.

מרגש לראות איש שמאוהב במה שהוא עושה,ממנף את זה לעשייה חברתית ובנוסף לזה –פשוט עשיר מאד.
בגלל זה צריך לנער בזהירות ממה שהוא מספר את הקלישאות שמתחתם מסתתר הסוד הגדול: לא מספיק "לעשות", זה חייב להיות מתוך תשוקה.

בעצם הכל נמצא ביכולת שלנו לאתר את התשוקה הכנה הזו ולהתקדם לפיה. להרגיש כל הזמן בתזוזה. יופי...ממש תובנת על!
התשוקה שלי היא לישון,לשתות קפה עם גלית בשדרה,לרדת עם החברות לגינה בשכונה,לטייל בקניון רמת אביב,לראות שסבתא אניטה מרגישה טוב...
אבל זה בעצם געגוע ולא תשוקה...

התשוקה שלי היא להיות מחוברת לאיזו עשייה שמשמעותית בעיני. "האמא" שבי מרגישה שהיא פחות או יותר שולטת במצב(87% מהזמן-שזה מספיק בשביל ילדים נורמליים+) ועכשיו מה עוד...
אז המשימה הבאה היא "המסע של הילה בעקבות התשוקה".

הייתי ביום פתוח בקולומביה ובסיטי קולג. שתי תוכניות לימודים למסטר באדריכלות מאד נחשבות ומענינות,
נזכרתי כמה אני אוהבת אדריכלות וטובה בללמוד וגם כמה לא אהבתי את מתכונת הלימודים ה24/7 שנדרשו ממני בתואר הראשון.  אחרי שתלמידה שהסתובבה עם נעלי בית בסטודיו וסיפרה שהיא ישנה שם בשישי שבת, די הבנתי שכנראה זה לא הכיוון. בשישי שבת אני עסוקה במשהו אחר...
תירגמתי את קורות החיים שלי לאנגלית והתחלתי לגשש לגבי עבודות במשרה חלקית+
הצטרפתי לשיעור שבועי בפילוסופיה יהודית, ולחוג בבית ספר של הבנות שהורים מתנדבים ללמד אומנות בכיתות  (בתור אמא/מורה מחליפה).
אני רוקדת זומבה :)

בקיצור,זה תחילת המסע והכתיבה שלי עליו היא סוג של מחוייבות לא ליפול לתוך אזורי הנוחות שלי ולהעז לחפש במקומות מפחידים ואבודים.
זה יכול להצליח ובקלות גם יכול להיכשל.
תודה לאל שאני בוודאות יודעת שגם אז יהיו ידיים פרושות ואוהבות שיתפסו אותי.

נראה....
נ.ב. דה קונינג במט-לבכות.
      קטלן בגוגנהיים-לצחוק,כולל הסוס המת והפראפרזה על היטלר.

     -השמנת יתר לא מיותרת. Eataly גלידהב-
ובסך הכל חיוך ,טוב ונשיקות.
הילה.