הי כולן,
הגענו כשהיתחילה שנה חדשה בספירה שאינה שלנו.
ובאמת לקח זמן עד שדברים נכנסו לקצב וספירה נכונה וטבעית.
חברה פסיכולוגית חכמה שלי ציינה בפני ש״הגירה״ נחשבת לאחת הטראומות הקשות שאדם חווה.
תודה לאל שהמעבר שלנו היה בסיבה וכוונה טובה, ועדיין....
קראתי הרבה על ״קרע ההגירה" לפני שנחתנו. הרוב היה בהקשר של הבנות ובהתגיסות שלנו למענן, על עצמי ידעתי שאני ״מהמסתדרות״,״המתאמצות״,ובאמת חשבתי שאמריקה תתאים לי כמו כפפה ליד.
לא דוחפים בתור,לא עוקפים בכביש ואין לחות(שזה טוב לשיער),אני יודעת אנגלית, יש תרבות,אוכל ושופינג בכל פינה.אם לא אמצע את עצמי כאן אז היכן?
אבל למדתי שהגעגוע הוא כמו כדור שלג. במקום שהמרחק יגרום לניתוק הוא רק מדגיש את האין.
אני מתגעגעת להורים שלי ולאחיות שלי מאד.למריבות, לצחוק הפרוע,לדודות והסבתא שהן,לכנות ,למראה שהן בשבילי גם כשמה שמשתקף לא מוצא חן בעיני.
לחברויות האמת שלי שכוללות נשים מיוחדות במינן,שאני מעריצה ומוקירה
לעבודה שלי שמילאה אותי ונתנה לי תחושת סיפוק.
לשכונה,לוועד הורים,לרחל,לעיברית.
במוצאי שבת הסתיימו שלושה שבועות של ביקור משפחתי שבשיא שלו הגרעין של משפחת בורנשטיין היה שוב יחד.סבתא שולי,סבא נתן והדודות.
הפרידות היו קורעות לב (,ליה הציעה למיכל לחזור איתה בתוך המזוודה.)
אבל גם הדגישו כמה שונים לטובה החיים שלנו כיחידה משפחתית ״נורמלית״ שיש בה שני הורים נוכחים.
הגענו בספירה שאינה שלנו,לתוך חורף קשה ואחריו האביב ,הקיץ והסתיו
כמעט משלימים מעגל שנה מלא כמו בסצנה בסרט שרק רוצה להראות שהזמן זז, משתנה ומשנה אותנו.
עכשיו שמתחילה שנה חדשה בספירה בעיברית אני מאחלת לנו שנתחיל לספור
לפי המקצב האישי והצו הפנימי שאנחנו מחוייבים עליו.
שנה טובה ומתוקה לכולן,
שמשאלות לבכן תתגשמנה לטובה,
שולחת אהבה גדולה מהקצה השני של הכדור
רק שמחה,אושר וטוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה