חופשת החורף השניה

הי כולן,

השבועיים האחרונים היו מוקדשים לחופשים הארוכים של הבנות.

בניגוד לחופשים האחרים שיש להם סיבות מופרכות, החופש הזה היה לכבוד אמצע החורף...פשוט כי מזמן לא היתה חופשה(חודש).

בשבוע הראשון נסענו לגלוש עם משפחת שוורץ, היתה חופשה מעולה לילדים וגם להורים...

מצורף הסרט שעמית הפיק, ערך וביים (לדעתי פוספס במועמדויות לאוסקר).

השבוע השני היה מוקדש לרונה.רק היא היתה בחופש ועשינו לנו שבוע גיבוש, אולי הפעם הראשונה שרונה מקבלת כל כך הרבה זמן לבד ותשומת לב מלאה. היא כל כך גדלה שממש ניהלנו שיחות "ברומו של עולם".

http://www.youtube.com/watch?v=6B8Kvx8OkYE&feature=email

תהנו,

הילה

הי כולן,

מיליון דברים, במקום לכתוב קצת כל כמה ימים אני מחכה ומחכה ויש לי כל כך הרבה לספר...

שרון אחותי באה לבקר בהפתעה, כך שהיה שבוע  מטורף וכיפי.

אבא שלנו הצטרף לסוף שבוע. כמו תמיד,רצנו והתרוצצנו, כי בניו יורק הכי צריך "להספיק".

האמת שבשביל בדיוק שבוע, הספקנו לא מעט:

צלסי- בשיטוטים באינטרנט, בניסיונות  הכושלים שלי לקרוא את הניו יורק טיימס וברדיו, כל פעם שאני שומעת על גלריה בצלסי שקורה בה משהו מעניין אני רושמת באיי פון.

לא שווה לרדת לשם בשביל תערוכה אחת, אבל כשמצטברות 4-5 אני מקדישה בוקר להסתובב במקבץ הרחובות האומנותי הזה. לעבור על הרשימה שלי וגם סתם להכנס למקומות שנראים מעניינים.

יש עכשיו כמה תערוכות ששווה לבדוק. בגגוזיאן-דמיאן הירסט,בגלריה מרי בון- AI WEIWE, אומן אור-DAVID ZWIRMER-DOUGH WHEELER. 

לקחנו סנדוויץ מה"צלסי מרקט" ועלינו להיי- ליין, אחד המקומות המפתיעים והשווים בעיר. ישבנו תחת השמים האפורים והקרירות המתונה של תחילת פברואר  השנה, מנתחות שוב את הבניין הגאוני של פרנק גרי וממולו אוסף המסגרות המוערך מידי של זאן נובל.

WAR HORSE- הגבול שבין מציאות לדימיון מטושטש וגלום בו הפוטנציאל של "מה יכול להיות"...

כבר מזמן לא נהנתי כ"כ מהצגה. בטח שלא פה,שהאנגלית מהירה מידי והבדיחות לא מצחיקות אותי.

קרה שיצאנו באמצע מהצגות שהומלצו כ"הטובות של השנה". למרות שהעלילה נוטה להוליוודיות הביצוע הוא ש"גונב את ההצגה", במקרה הזה.

היחס שבין רוח לחומר והפחת החיים בגלמי העץ של הסוסים שואבת אותך לתוך הסיפור מהרגע הראשון. היכולת לחבר כל כך הרבה כשרונות ולייצר משהו קוהרנטי, עדין ואמין הוא מה שהופך את ההצגה הזאת למעוררת ומהפנטת.

http://www.youtube.com/watch?v=qw8ruoIqGxI&sns=em

דייגו ריוורה במומה- "ציורי הקיר הניידים" שהוזמנו ע"י המוזאון  בתחילת דרכו, תערוכה מאד מעניינת בהיבטים הפוליטים,חברתיים שלה.

בלי קשר לאומנות של ריוורה שמושכת אותך פנימה, במיוחד בגדלים ובקנ"מ הזה. וביקור במומה ישר גורר אחריו סיור ב"גלריות" של השדרה החמישית...

דיווד גארט- ההפתעה של סוף השבוע היתה הופעה של אומן הכינור הגרמי-צעיר-חתיך הזה.

הזמנתי כרטיסים כברירת מחדל (לא היו כרטיסים להצגה) בידיעה שאבא שלי לא ממש חסיד של מוזיקה קלאסית, אבל הקליפים ביו טיוב כבר רמזו שזה לא הכינור הקונבנציונאלי. מבטהובן למטליקה חזרה לבראהמס היתה הופעה מדליקה והבחור הזה כבש את הקהל כבר מההתחלה. את הפרטים העסיסים אספתי דווקא מהבנות בתור לשרותים שידעו לספר שהוא בן 29 ,גר בסוהו ורווק.

ילד שקיבל את הכינור הראשון בגיל 4 ועבר דרך גוליארד,פרלמן, תופעה.הופעה. הדרך המושלמת לסגור את הערב היה בדרינק עם הממליצים טלי ואייל (שוב, תודה).

ועוד בענייני תרבות...עסקנו רבות בתרבות ה"שופינג" על כל היבטיה ורבדיה. וכמובן לא לשכוח את "תרבות בתי הקפה " בפרט ו"תרבות האוכל" בכלל שלא הזנחנו. המשכנו בחיפוש אחרי ארוחת הבוקר המושלמת בעיר, המאפין הכי מפנק, הגלידה הכי איטלקית. בקיצור,השמנו מנחת וקלוריות.

פגישה עם דן המפרי במדיסון,מסריטים את "גוסיפ גירל"

עליה לרוקופלר בילדינג וצפיה על האי הקטן והשובב הזה ממבט על.אכן  שובב...

 ביום שני האורחים טסו הביתה,

אחרי הסופר-בול...אל תשאלו אותי מה זה,אבל ניו יורק ניצחה.מה שמאד שימח הרבה ניו יורקרים

וצבע את העיר בכחול ואדום(הצבעים של הגיינטס).

נשיקות בנתיים.

הילה