הי כולן,
איך היו החגים?
כנראה שהם עברו,כך מאותתים השמים, כך מסמן הלוח ומכוון הלב.
תקופת החגים הראשונה הרחק מהמשפחה ומהבית ודווקא כשקורה כל כך הרבה. בעצם תמיד קורה הרבה בארץ הקטנה שלנו..
אצלינו בראש השנה התארחו משפחת אקרמן והיה כיף,כרגיל. נתן תחושה של בית ותזכורת לימים הטובים בגבעה.
ביום כיפור עשינו צעדה לבית כנסת שאנחנו לא מתפללים בו בדרך כלל (בהמלצת חברינו ענת ואריאל),
אכן היה שווה את המאמץ, הצום עבר בקלות והתפילות היו מרגשות ומלאות עוצמה. חוץ מהפשלה של הזקנה שניגשה אלי באמצע התפילה וסיפרה לי שהיא לקחה את רונה לשרותים כי הילדה צעקה "פיפי פיפי " ולא באו להושיע אותה...
בסוף היום אחרי כל ההתרגשות וההתעלות כל הקהל נעמד לתקיעת השופר ו"התקווה" ופשוט לא יכולתי להחזיק את עצמי מלפרוץ בבכי: על ישראל, על ניו יורק ,על יום הדין ועל הגעגוע.
כמה ימים אח"כ מצאתי את עצמי כותבת ליעל סמ"ס:"מיכל התקשרה,הממשלה התכנסה לחתום על עסקה לשחרור גלעד שליט! "כי כשאת מקבלת הודעות כאלו את תמיד רוצה להעביר את זה הלאה,לגרום לעוד מישהו את ההצתה של השמחה.
ישבנו ערים מול המחשב כל הלילה, דרוכים, בוכים כשראינו את גלעד שליט חוזר הביתה. כמה חסר להיות ברגעים האלו בבית ולדמיין את התחושה ברחוב, את החגיגיות,חוסר הריכוז, את האויר שעומד ברחובות מרוב התרגשות ומחנק וגם את טיפת הציניות . בערב עשינו חגיגה קטנה בסוכה לכבוד "הישראליות" הזמנו פיצה ולבקשת רונה שמענו שלמה ארצי (יש לנו גרופי קטנה בבית).
בנינו השנה סוכה בפעם הראשונה. היה מאד כיף למרות שמזג האוויר פה לא ממש סבלני כלפי מבנים בלתי חוקיים. היה מקושט ומואר באורנמנטים "מיד אין צינה טאון" וגם הרבה מעשה ידי הילדים להפליא(מצרפת פוטו).
בשמחת תורה השתתפנו במניין ישראלי (כי ההקפות פה הן בחג השני). עליתי לתורה בפעם הראשונה בחיי, העבירו ספר תורה לעזרת הנשים ובהתחלה הכל היה קצת מהוסס, שואל. אבל בידיהן האמיצות של מובילות העניין הצטרפו נשים ובפשטות עלו לתורה. המעמד היה מרגש וגם היה בו משהו מאד טבעי.
האופן שבו נעשו הדברים היה כ"כ כנה שלא היתה תחושה של התרסה אלא פשוט "להיות" חלק מהתפילה וממהות החג.
וכמו שברכתי בהתרגשות גדולה ובהודיה לה',כפי שמברכים בפעם הראשונה את החדש :
"...שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"
אני מאחלת לכולנו שנה מקסימה,ברוכה,בריאה ומרגשת.
שנהיה נוכחות חיות וקיימות בכל רגע ורגע בחיינו.
נ.ב. השלכת,
פתחו בית קפה עם קפה נורמלי לידי,
עוגיות מרוקאיות כמו בארץ,
שומרי משקל :)
באהבה,
הילה
איך היו החגים?
כנראה שהם עברו,כך מאותתים השמים, כך מסמן הלוח ומכוון הלב.
תקופת החגים הראשונה הרחק מהמשפחה ומהבית ודווקא כשקורה כל כך הרבה. בעצם תמיד קורה הרבה בארץ הקטנה שלנו..
אצלינו בראש השנה התארחו משפחת אקרמן והיה כיף,כרגיל. נתן תחושה של בית ותזכורת לימים הטובים בגבעה.
ביום כיפור עשינו צעדה לבית כנסת שאנחנו לא מתפללים בו בדרך כלל (בהמלצת חברינו ענת ואריאל),
אכן היה שווה את המאמץ, הצום עבר בקלות והתפילות היו מרגשות ומלאות עוצמה. חוץ מהפשלה של הזקנה שניגשה אלי באמצע התפילה וסיפרה לי שהיא לקחה את רונה לשרותים כי הילדה צעקה "פיפי פיפי " ולא באו להושיע אותה...
בסוף היום אחרי כל ההתרגשות וההתעלות כל הקהל נעמד לתקיעת השופר ו"התקווה" ופשוט לא יכולתי להחזיק את עצמי מלפרוץ בבכי: על ישראל, על ניו יורק ,על יום הדין ועל הגעגוע.
כמה ימים אח"כ מצאתי את עצמי כותבת ליעל סמ"ס:"מיכל התקשרה,הממשלה התכנסה לחתום על עסקה לשחרור גלעד שליט! "כי כשאת מקבלת הודעות כאלו את תמיד רוצה להעביר את זה הלאה,לגרום לעוד מישהו את ההצתה של השמחה.
ישבנו ערים מול המחשב כל הלילה, דרוכים, בוכים כשראינו את גלעד שליט חוזר הביתה. כמה חסר להיות ברגעים האלו בבית ולדמיין את התחושה ברחוב, את החגיגיות,חוסר הריכוז, את האויר שעומד ברחובות מרוב התרגשות ומחנק וגם את טיפת הציניות . בערב עשינו חגיגה קטנה בסוכה לכבוד "הישראליות" הזמנו פיצה ולבקשת רונה שמענו שלמה ארצי (יש לנו גרופי קטנה בבית).
בנינו השנה סוכה בפעם הראשונה. היה מאד כיף למרות שמזג האוויר פה לא ממש סבלני כלפי מבנים בלתי חוקיים. היה מקושט ומואר באורנמנטים "מיד אין צינה טאון" וגם הרבה מעשה ידי הילדים להפליא(מצרפת פוטו).
בשמחת תורה השתתפנו במניין ישראלי (כי ההקפות פה הן בחג השני). עליתי לתורה בפעם הראשונה בחיי, העבירו ספר תורה לעזרת הנשים ובהתחלה הכל היה קצת מהוסס, שואל. אבל בידיהן האמיצות של מובילות העניין הצטרפו נשים ובפשטות עלו לתורה. המעמד היה מרגש וגם היה בו משהו מאד טבעי.
האופן שבו נעשו הדברים היה כ"כ כנה שלא היתה תחושה של התרסה אלא פשוט "להיות" חלק מהתפילה וממהות החג.
וכמו שברכתי בהתרגשות גדולה ובהודיה לה',כפי שמברכים בפעם הראשונה את החדש :
"...שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"
אני מאחלת לכולנו שנה מקסימה,ברוכה,בריאה ומרגשת.
שנהיה נוכחות חיות וקיימות בכל רגע ורגע בחיינו.
נ.ב. השלכת,
פתחו בית קפה עם קפה נורמלי לידי,
עוגיות מרוקאיות כמו בארץ,
שומרי משקל :)
באהבה,
הילה
