הי כולן,

מוצ"ש, בדיוק חזרנו מהמדורה.
עוד שבוע עבר. אנחנו כבר בשגרה, אבל כמו בשגרה של כולנו תמיד קורה משהו, ופה זה כל פעם הפעם הראשונה.
השבתות מתחילות להיות מאד ארוכות אבל יש לנו אורחים וזה עובר בכיף.
 השבת שי ,שירה ויעל היו אצלינו ולצהריים הגיעו השכנים +המשפחה של המורה של אורי.הינו 10 מבוגרים ו11 ילדים.
במהלך אחר הצהריים עוד מצאתי חלקי צעצועים בתוך הניגרה של השרותים (תדמינו את הסצנה מצעצוע של סיפור 3) אבל שזה אצלכם בבית ולא בגן.

השבוע התחלתי לבשל כבר ביום חמישי כדי להשאיר לי את יום שישי  באיזי, ב9:00 בערב אחת האורחות התקשרה והודיעה שהיא אלרגית לבצל.!!
זה אחרי שכבר הכנתי קציצות בתחתיות ארטישוק,עוף,פרגית ממולאת שבכולם מרכיב הפלא -בצל
ניתקתי את הטלפון וכמעט התחלתי לבכות. בבוקר הלכתי לסופר והכנתי לה לה את כל המנות מחדש בלי בצל.
בסוף היו על הפלטה שלוש גרסאות מכל מנה- רגיל ,ללא בצל וללא גלוטן (שזה לשתי האורחות האלרגיות לגלוטן).
היה שווה ,כי האורחים היו מקסימים והאוכל יצא פצצה(אחד האורחים הוא השף של הבית ספר
.
ביום שני שעבר היתי חולה אחרי סוף שבוע של אירוחים ומזג אויר משוגע ,ירד גשם כל השבוע ללא הפסקה.
אבל באמת בלי להפסיק, יום ולילה בלי רגע אחד של הפוגה,זאת תופעה מעלפת למי שעדיין חושבת שלא עושים אמבטיה כי הכנרת מתייבשת.
אז זהו ,שבצד הזה של העולם מזה רטוב.

ביום רביעי היה קרנבל חשבון אצל אורי בבית ספר-או כמו שקוראים לזה פה MATH FAIR.
כמובן שמיד עלתה לי המורה בתיה זון עם הבוחן שלה בכיתה ג' על לוח הכפל של שש,ואמרתי לעמית שעדיף שהוא ילך כי חבל שיגלו בבית ספר שאני לא יודעת חיבור וחיסור בתחום ה10.
בסוף לעמית היתה פגישה והלכתי לבד.מסתבר שצריך ללמוד בדרך הקשה...
האמריקאים מגיעים לאירועים האלו בגדודים ,כל משפחה התיצבה עם שני ההורים ,סבא ,סבתא ודודים וכולם בבגדי שבת.
המנהל דיבר על החשיבות של החשבון לחידוד המחשבה ועל כך שזה תומך בנושא השנתי של "קבלת החלטות נכונות ונבונות:"
ואז ירד לי האסימון :בגלל שאני לא יודעת חשבון החלטתי לעבור לאמריקה(בלוגיקה אני דווקא חזקה).

הילדים שרו באנגלית שיר בסגנון "וזכיני לגדל" ואני כמובן נפלתי לקלישאה של האמא הבכינית, בעוד כל האמריקאיות הפריגידיות יושבות שלובות רגלים ומתפעלות מהעיבוד והלחן.
הארוע היה מתוקתק עד לאחרון הפרטים ברמה שאתן יודועות שגורמת לי נחת.
לכל ילד היתה מדבקה מודפסת על החולצה עם לוגו הארוע ובית הספר ועליה רצף התחנות שבהם הוא עובר.
היה מקסים ומרגש ואפילו הצלחתי לפתור חילוק ארך.
בינינו יש רק דבר אחד שחשוב פה בחשבון וזה לדעת להכפיל בתווך שבין 3.4-3.6 ובזה אני אלופה!!

תם עידן שני בבית משפחת שטרן,ביום שישי פיטרנו את רימה.
אחרי שהשבוע היתי חולה והיא נתנה לליה לדפוק לי דפיקות גסטאפו על הדלת ולהעיר אותי בזמן שהיא בטלפון,
התישבה לידי בשולחן בזמן שעבדתי ואכלה סרדינים,השתמשה לנו בשרותים בחדר שינה וכו'
החלטנו שלמרות שהיא משתדלת כנראה שזה לא ילך בינינו.
, בערך ביום רביעי התחילו הדיונים על מי הולך לבשר לה ,באופן "מפתיע" הוחלט שעמית אבל בנוכחותי
למרות שזה הדבר הנכון לעשות מבחינת המשפחה שלנו זה לא היה קל. היא אישה שעובדת כדי לפרנס את המשפחה שלה
וזקוקה לכסף כדי לאכול.הכרחתי את עמית לתת לה משכורת של שבוע הבא,צריך להיות בן אדם.

ביום שני מתחילה אסתר(לא מדונה) ,אז שיהיה בהצלחה...עידכונים בהמשך.

עמית קנה השבוע מנגל חדש וכולו התלהבות.כמו ששי אמר:"עוד מעט המנגל יעבור לגור איתנו בחדר שינה".
מחר נחנוך אותו בעז"ה לכבוד ל"ג בעומר,
אז כולם מוזמנים ל"על האש".
איך אומרים ON THE FIRE

תעדכנו אותי במתרחש.
שיהיה שבוע נפלא.

בהצלחה לאחיותי שפותחות השבוע מיזם מטריף
may all your WISHes.com true
כולן מוזמנות לבדוק את האתר שלהן באינטרנט
נשיקות
הילה

יום הולדת למכורתי ובכורתי

הי כולן,
קצת מוזר,אני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי הבוגרים שאני "חוגגת" את יום העצמאות במדינה אחרת.
למרות שאני מצהירה וגלויה לגבי ירידת מפלס הציונות שלי בשנים האחרונות,
תמיד יש משהו ביומיים האלו שמחזיר אותי לימים שצעדתי מהטקס בבני עקיבא הביתה בדיוק בשעת ההחלפה שבין לבין.
אני זוכרת את התחושה המעורפלת הזו של העצב והשמחה ואיך הימים האלו מצליחים ליצור את התמהיל המושלם בין שתי קיצוניויות
מזכיר לי יצירה של רותקו.שהחלק המרתק בה הוא תמיד במעברים.
כאן,אף דגל לא תלוי ברחוב,אף קובי פרץ לא מופיע על במות ובעיקר אין מחר פיקניק עם החברה.

אתמול חגגנו לאורי יומהולדת ראשון בניו יורק. לפני המסיבה היא סיפרה לי בסוד ש"היא נורא מתרגשת מהיומהולדת הראשון שלה בארה"ב"
האמת שגם אני מאד התרגשתי.
אריאל הגיע אלינו ביום חמישי עם מתנות ומכתבים מדהימים מהחברות בארץ וראיתי את הלב של אורי מתכווץ מגעגוע
.
כמו שאתן מכירות אותי, שמגיעים להפקות מהסוג הזה אני קצת מאבדת פרופורציה (שלב ראשון -הכרה בבעיה).
המצוקה היא שבמקום לעבור למקום נטול חנויות כ"הילולה"נחתתי באמריקה שיש בה חנות בשם "עיר המסיבות"שכל תפקידה לטפח שגעונות של אנשים חולים כמוני.
אז אני עדיין חולה אבל זה"הרבה יותר נח".
היתה יומהולדת מדהימה!!!
הנושא היה קאפקייקס.הכנתי שקיות הפתעה,כל ילדה קישטה סינר,שיחקנו "לקלוע נרות על הקאפקייק",וכל אחת קישטה לעצמה עוגה לקחת הביתה בקופסאת קאפקייק.
הפחד שלי מלהיות מפעילה באנגלית התבדה.חוץ מהקטע של האיחולים שקצת ניתקעתי בו.
:
סיפור אימה(ראו הוזהרתן):
לקראת סוף היומהולדת כשכר התחילו להתפזר ,פתאום מישהו שאל איפה ליה ונעמה (חברה שלה).בדקה הראשונה לא התייחסתי.
כשעמית התחיל לרוץ בכל הבית כבר התחילו לי דפיקות הלב.
אחרי 5 דקות כבר ראיתי את עצמי יושבת בפנל אצל אופרה וינפרי
ואת הקרטון של החלב...
אף אחד לא מצא אותן.רק אמא של הממזרתה הקטנה הזו יכלה למצוא אותה!!!
מיכל אמרה שהיא כבר חיפשה בשרותי אורחים,אבל לא מאחורי וילון האמבטיה.
שתי קטנטנות מצחקקות ששומעות שקוראים להן במשך 10 דקות ולא עונות.
וזה היה הרגע המושלם לקפה ואופטלגין.
כי באמת ,כמה אפשר? אמנם החלום שלי הוא להופיע באופרה אבל בנסיבות אחרות לגמרי!!
מי אמר שליה חושבת שיומהולדת לאורי זה יותר מידי תשומת לב שמוסטת ממנה .

כל האופרציה הזו לא היתה יכולה לעבור בשלום בלי התמיכה הפיזית והמנטלית מהאחיות המדהימות שלי.
"כוח בורנשטיין" התיצב למשימה!
אני יודעת שאיפה שאני לא אנחת תמיד יהיה לי עם מי להכין קאפקייקס.
כל כך תודה ואהבה.
וכמו שכבר אמרתי לכן:"אפילו המריבות שלנו ליגה".

אז אתמול אחרי חודשיים של אורחים מכל הסוגים והמינים הבית התרוקן.
היה כיף של המולה מתחלפת ונוף משתנה.
אני באמת נהנת לארח ,במיוחד חברים ומשפחה.אבל אני גם שמחה על השקט הזה שגם מכניס אותנו לסוג יותר רגוע של שגרה.
לפחות קצת,עד שמישהי מכן תודיע שהיא מגיעה:)

מצרפת טעימה מהעוגה והאווירה המתוקה.

חג שמח

ויומהולדת שמח למדינה שלי!
ולבכורה שלי!

נשיקות
הילה

פסח

הי כולן,

 

טוב,כבר עבר די זמן...

מאז פסח לא ממש יצא לי לנשום,כל פעם שחשבתי לעדכן פשוט נרדמתי לפני שהספקתי להתחיל לכתוב.

מאיפה להתחיל? כנראה שהכי טוב להתחיל מההווה

האחיות שלי בניו יורק, הן נחתו יום אחרי שהשטרן האחרון עזב (חגי) ממש בשיטת המיטה החמה.

אז כולנו בעיר הגדולה עכשיו, מאד כיף שהן בסביבה .אפילו ההערות העוקצניות שלהן והתלונות על "המרחק מהעיר" מתקבלות בחמלה.

כשהן דפקו בדלת ב5 בבוקר לפני שבוע כולנו קפצנו מהמיטות בהתרגשות.לבנות זאת היתה הפתעה והן היו בהיי שנמשך עד עכשיו.

לא רוצה לחשוב מה יהיה ביום ראשון.

כדי שמיכל ושרון יוכלו להיות ביומהולדת של אורי ,קבענו את התאריך למסיבה ביום ראשון הקרוב (חוגגים כאן רק בסנדיי).

כשבדקתי ביומן הסתבר שזה ערב יום הזכרון,אז שאלתי מה הנוהל פה .

ומסתבר שבעיקר מציניים את היום ולא את הערב אז קבעתי את המסיבה לשעה מוקדמת, ככה שלי זה לא ירגיש מוזר.

אמאמא-מסתבר שבאותו היום חל חג חשוב ועמוק הרבה יותר (שלא מופיע ביומן שלי) והוא "יום האם" או כפי שעמית מדייק ומתקן "יום המשפחה".

בקיצור,החג הזה פה הוא ממש בדרגה של קריסמס.שגעון של כרטיסים מתנות וארוחות משפחתיות.

כמו אמא פולניה טובה ישר הופיעו לי הסצנות מ"הקיץ של אביה" בחלומות,התעוררתי שטופת זעה ובבוקר הרמתי טלפונים לכל האמהות של הכיתה לברר אם הן מגיעות.

תוך כדי שאני מציינת בפני כל אחת שאורי ביקשה :שהבת שלך ספציפית תגיע".

 

היומהולדת בנושא קאפקייקס-מפתיע ,תודו.

  בגלל שלא מצאתי מפעיל בהתראה כ"כ קצרה (צריך להזמין 5 חודשים מראש) ובגלל שאני לא ממש יודעת אם אני בעצם מזמינה מהאינטרנט פדופיל או מפעיל בבלונים,העדפתי הפעם לנהל את הפעילת בעצמי.

נכין סינרי בישול,כל אחת תקשט קאפקקיק ויש גם איזה משחק חברה.

כמו שאתן מכירות אותי אני ממש "מחכה" להפעיל 20 ילדים בכיתה א' שיפזרו לי סוכר צבעוני על כל הרצפה.

מה לא עושים בשביל שאורי תראה את השקיות הפתעה שהכנתי(תמונות בפייס)ותגיד:"את האמא הכי טובה בעולם".

העיקר שאני הולכת ללמוד בשיטת אדלר,מביאה את לאה, קוראת ספרים על גידול ילדים בזרימה ונחת ובסוף השקית מטארגט ב99 סנט הופכת אותי להכי הכי הכי...

כ"כ פשוט,איך לא חשבתי על זה קודם.

 

רימה לא עומדת בציפיות. קודם כל הבנות ממש לא מתחברות עליה ונראה שהיא לא עושה מאמץ מיוחד להתקרב אליהן.

היום שחיפשתי אותה בשעה 6 (שעת המקלחות) בכל הבית ומצאתי אותה בסוף בחדר שלה עם דלת סגורה אוכלת קורנפלקס וקפה, 

כבר לא יכולת להתאפק ושאלתי:"את חושבת שזה הזמן המתאים להפסקה"?

 

הבנות סוף סוף חזרו לבית ספר לקצת שיגרה אחרי3 שבועות חופש 

ואני ,"תמיד נשאר אני".קצת מתלוננת, קצת פחות (אני חושבת)

והרבה מתגעגעת.

שוב נרדמת על המקלדת .

לילה טוב

מקווה לשמוע מכן,

נשיקות

הילה