החתונה

הי כולן,
השבוע סיסיליה התחתנה!!
כששאלנו אותה איפה הטבעת?היא מילמלה משהו שאף אחד מאיתנו לא הבין...כרגיל.
מדהים אותי כמה חרא אני מסוגלת להכיל כשמישהו מוכן לעשות בשבילי כביסה.

התחלתי לראיין מועמדות חדשות לתפקיד.המיקום:תחנת הרכבת גרנד סנטראל.השעות :בין 10:00-11:20.שלוש ראיונות ביום.
קבעתי איתן בדיוק בשעה שאני יורדת מהרכבת, בשעון במרכז התחנה ואח"כ ירדנו לאזור של ההומלסים כדי לשוחח.
לא רציתי להביא אותן ישר אלי הביתה.אי אפשר לדעת מי מגיע לדברים האלו...
ואכן כמה מהמרואינות היו נראות מתאימות לנוף

סליחה מראש על ההערות המאד לא קורקטיות:
קנדרה-הגיעה לראיון עם כובע גרב שחור שהיא כנראה שכחה להוריד אחרי שוד הבנק שחזרה ממנו.
סבירינה-הודית צעירה שנראית די נורמלית חוץ מהחודש בשנה שהיא צמה ושהיא כנראה אוהבת לאכול הרבה שעועית.
לטויה- יש לה תסרוקת שמזכירה דרקון,נראה לי שזה יפחיד את הילדים
כריס-אמרה לי שהיא תלמד אותי איך דברים עובדים בניו יורק(באמת?!!!)חצופה.
מריה-יודעת רק ספרדית.מאד נחמדה ובגיל הבלות ,כך שלא צפויה ילודה בקרוב.אבל את הקטע של המחסום השפתי כבר חווינו...
גיזל-ולא הדוגמנית הבראזילאית.
שיוון-הזמינה הפוך סנדוויץ וקינוח על חשבון הראיון.
אנדרה
טומסיטה
רימה
גלוריה.

מבטיחה שכל השמות אמיתיים.
לכל אחת כזאת יש 1-2 המלצות.שזה אומר 4-5 טלפונים וחקירות שב"כ .ושאילת שאלות טריקיות כדי לוודא שזאת אכן המלצה ולא בת דודה מגמיקה.
ואח"כ הסוכנויות שדרכם מגיעים לבחורות שמתקשרות לשאול איך הלך.
ואני כבר שכחתי איך חצי מהן נראות והן בעצמן מתחילות להתקשר אלי לשאול מה קורה.תוסיפו לזה את אמא שלי שטוענת שצריך לבצע לכל אחת מהן בדיקת איידס וחוקן..!
מחר אחת מגיעה הביתה ועוד אחת ביום רביעי ואז אני פשוט אחליט ועם אחרי שבוע זה לא יסתדר ניפרד כידידות.
ואז יגיע פסח
אבל בואו לא נחשוב על הסנריו הזה בכלל,כי בעז"ה והתפילות של כולנו נקווה שהכל יסתדר.


 הבוקר לא ראינתי .ולראשונה מזה חודשיים שאני פה היו לי 3 שעות של עצמי.פיזרתי את כולם בבית ספר ואת עמית ברכבת וחזרתי הביתה להרתיח מים לקפה.
קפה אמיתי,לא כזה חטוף שכל רגע צעקה או התעוררות של מישהו יכולים לגנוב ולקרר אותו.
קפה שהוא מההתחלה ועד הסוף,מול הגימייל בעבודה!!
כבר שכחתי כמה אני נהנית לעבוד וכמה זה חסר לי
הולכת להמשיך בזה מחר.

במקביל הוצאתי מהאינטרנט "רשימת קניות לפסח" וחני ואני מתחילות לעבוד על התפריטים.נחמד שאחרי 10 שנים אני עושה פעם ראשונה סדר בבית.

מקווה שהכל אצל כולן כשורה,
אני מעדכנת כל הזמן-בחיי המשעממים
 אבל תרגישו חופשי לשתף אותי בסיפורים האקזוטיים שלכן בארץ הקודש.
חיבוק וגעגוע
הילה.

טעות ותיקון מהמייל הקודם:
את אבא שלי אני מאד אוהבת.
פשוט הכותרת היתה דברים שאני אוהבת בישראל.ואבא שלי, כמו שכולן יודעות רוב הזמן לא בארץ.
אבא-אני אוהבת אותך ,איפה שלא תהיה...המון:)

הי כולן,

ובכן הגעתי חזרה אחרי 10 ימים בישראל..היה כיף בארץ הקודש אבל מאד כיף לחזור הביתה.

דברים שאני אוהבת בארץ:

קפה בשדרה ב6 בבוקר, קניון רמת אביב, את אמא שלי, את הדודות,לקפוץ לרויטל לאפות עוגה, החברות שלי מ"ערוץ החיים הטובים", את החיים הטובים, שיחות לתוך הלילה בשדרות הציונות 18 -כמו פעם, לפגוש אנשים שאני אוהבת סתם ככה ברחוב, את אמא שלי,את הכיכר,  את השכונה, את הידיעה שכולם קרובים, קפה הלל בגבעה עם חני,הילולה,חברות שיולדות,דרום העיר בערב פורים, את אמא שלי, ארוחות משפחתיות אחרי הקליניקה של אבא,טוטו,את רונה מוקפת במשפחה ואהבה..., שכולם מאד מאד רוצים לעזור וגם עושים

דברים שמעצבנים אותי בארץ:

הטרטורים,הבירוקרטיה,הגשם,קניון רמת אביב,לשכת גיוס,השלישות ,קצין העיר,העובדה שכמעט יצאתי לטירונות,נסיעה שלוש פעמיים לירושלים,לרצות כל כך להיפגש ושזה לא מצליח, ששואלים":כבר חזרת"?איך שם?,המרחק מעמית והבנות.

כמעט לא הגעתי לפורים. ביום שישי נחתתי אחרי שהצלחתי לקבל בדרך לא שיגרתית את הדרכון שלי בירושלים ביום חמישי אחר הצהריים.
זה היה שבוע מורט עצבים ובסופו של דבר הוא גם היה הפוגה מרעננת והבנה: שהבית שלי תמיד יהיה איפה שהמשפחה הגרעינית .
היה כל כך כיף להיות עם המשפחה והחברים, אבל המבט של ליה כשנכנסתי למסיבת פורים שלה בגן ישר משדה התעופה היה כ"כ קורן ,שמח ואמר לי:"אמא הבטחת לי שתבואי וקיימת!"

מאז כבר עברו הרבה מים בביצה שלנו. היה פורים (התמונות בפייס) . אכלנו אצל אסתי ואיתי והיה ממש כיף.יום מאד עמוס,עם תחושה מאד חזקה של געגוע שהתמלא אחרי כוס יין ואנשים ממש מקסימים.

ולידיעה המרעישה:סיסילה מתחתנת.
א.מזל טוב
ב.בת זונה!!!
הילדות שלי כבר נקשרו אליך ,איך את מעזה להפר את האמון שלהן? וכל זה אחרי שלימדתי אותך להכין מרק עוף של יהודים.
בקיצור,אתמול(שני) היא הודיעה לעמית שהיא מתחתנת ביום חמישי!! חתונת בזק ושהיא לא מגיעה לעבודה בשבוע הבא.
באמת מקסים ןמתחשב.
אני כמובן קרעתי קריעה בעוד עמית מפרסם מודעות ומדפק על דלתות השכנים בתחינה לעזרה.
כידוע לכל רשימת התפוצה: הילה לא עושה כביסות ,רצפות ושרותימים.

ראינתי היום מישהי. קוראים לה ליטישה והיא מתאימה לכל קריטריון בסטראוטיפ האפרו-אמריקאי שאתן מכירות,כולל הניחוח.
למה על כל צעד קדימה ,צריך לקרות משהו שסוחב את המציאות 10 צעדים לאחור.
אני ממגרת מראש את כל המיילים שיחזרו אלי בסגנון:"הכל לטובה" ,"יכול להיות גרוע יותר" וכו'.
ברור שזה נכון ,אבל זאת עדיין קארמה מחורבנת!!!
בכל מקרה בשבת אני מארגנת לה שבע ברכות:),אנחנו מחפשים פנים חדשות ואני אשמח עם תבואו.

היתה היום אספת הורים.קיבלנו מלא מחמאות על הבנות ועל ההורות שלנו.כשיצאנו הסתכלנו אחד על השני והתפוצצנו מצחוק.
טוב,הם בכל זאת מכירים אותנו רק חודש.סתם,אנחנו באמת הורים סבבה!

יש עוד מיליון פרטים ,צחוקים,בכי,עייפות כרונית ושגעונות.
באמת שקרקס פה.עמית אומר שאני עושה מכל דבר דרמה.נו באמת!?:)


אוהבת,
מאוחר כל כך .אבל לא יכולתי להעביר עוד יום בלי לעדכן.
הילדים המחופשים של כולן פשוט הורסים!!!
למי שלא שלחה עדיין(רננה,עדי,הילה..)אני מחכה לתמונות

הילה.

הי כולן,
באמת שאני נרדמת בעמידה.
מהרגע שחזרתי עד עכשיו ישנתי בממוצע 5 שעות.אבל היה שווה!!
גם להיות בארץ שבוע וגם לראות את התדהמה בפנים של ליה כשהופעתי אצלה בפתח הכיתה למסיבת פורים ביום שישי בבוקר.
יש לי כ"כ הרבה לספר,והעיניים שלי נעצמות.
אכתוב בפרוט את כל השגעון ומבטיחה לצרף תמונות -מחר.
לילה טוב
הילה

הי כולן,

אני כותבת בוורד ולא במייל כי ברגעים אלו ממש המחשב עובד על גיבוי למייל שלי.

קרה לי היום דבר נוראי.קמתי בבוקר לדבר היחיד שמתנהג פה כל יום אותו הדבר:המחשב.

כל בוקר אני פותחת את המייל ובודקת מה אני מפסידה ....

היום תיקתקתי את השם והסיסמא ופתאום הופיעה הודעה מוזרה על זה שאין לי גישה למייל.

חשבתי שזו בטח טעות! אבל כשעמית הגיע והתחיל להלחץ הבנתי שחיי כפי שהם עד לרגע זה הולכים להשתנות.

מדהים שחלק ניכר מהחיים שלי מגובה במייל.ברגע שהבנתי שיכול להיות שזה לא יחזור ניסיתי לדמיין את כל הקבצים שמהם אני אאלץ להיפרד ,מכל החברים שלעולם לא אוכל ליצור איתם יותר קשר כי יש להם רק את המייל שלי(אחרי שהחלפתי טלפון וקידומת).בקיצור,בשילוב עם השלוש שעות שהיתי צריכה לבלות היום עם רונה בגן=שואה.

עמית  שהבין שכנראה  זה יהיה הקש שיאלץ אותו לקנות לי כרטיס חזרה לארץ, שלח 88 מיילים לגוגל וכמעט טס בעצמו לעמק הסיליקון לאתחל את המייל שלי.לקראת הערב חזרתי לתחיה. אנחת רווחה גדולה  מאד.

לא כתבתי כל השבוע ,כי פשוט לא היה לי שבוע.הוא טס.

היתי עם רונה ביום הכרות בגן וכשהמנהלת שאלה מתי אנחנו רוצים לבוא לניסיון עניתי:מחר!!!מאז אנחנו בימי כיף בגן מבלות ביחד עם עוד 12 ילדים ו2 גננות. אני כמובן מאד נהנית מזה?! רונה מאד מבסוטה. אני חושבת שהיא מרגישה מיוחדת שהיא היחידה עם אמא בגן.היא עוד לא עושה את ההיקש שגם הרגע של להישאר שם לבד יגיע.

כרגע אני מתכננת להכניס אותה לשלושה ימים בשבוע.והתוכנית שלהם לגיל שלה היא עד 12.זה לא משאיר לי הרבה ,אבל זאת התחלה...לשתינו.

בשבת הינו מוזמנים לחברה של אורי מהכיתה.היה הרבה יותר מוצלח משבוע שעבר.הבנות שיחקו מאד יפה. ועמית ציין שהאנגלית שלי מאד השתפרה משבוע שעבר.ובעיקר מזג האוויר היה נורמלי .

אתמול בסאנדיי נסענו לעיר.היה מזג אויר מדהים (קר ושמש).טיילנו לנטורל היסטורי לראות דינוזאורים.יעל אחותי הצטרפה ובדרך מצאנו שוק פישפשים חמוד(מההפתעות שניו יורק יודעת לספק).

הייתן צריכות לראות את הפרצוף של אורי וליה בכניסה לקומה 4 במוזאון, ברגע שנגלה לעיניהן הדינוזאור רקס! בשביל המבט הזה של התדהמה הראשונה והלא מודעת היה שווה לחפש 25 דקות חניה.

אורי קיבלה משימה מבית ספר.הם חוגגים 100 ימים ללימודים בכיתה א' וצריך להביא 100 חפצים(למשל:100ציריוס,100 קשים,100...)רעיונות מתחכמים וזולים יתקבלו בברכה.יש לי עד יום חמישי.ואני לא מתכוונת להכין 100 קאפקייקס.

מזל טוב לטל ואורטל ליום הנישואין.

נשיקות וגעגועים. אין לכן מושג כמה.....                                   הילה.